ט ויאמר דוד, הכי יש-עוד, אשר נותר לבית שאול; ואעשה עמו חסד, בעבור יהונתן: 2 ולבית שאול עבד ושמו ציבא, ויקראו-לו אל-דוד; ויאמר המלך אליו האתה ציבא ויאמר עבדך: 3 ויאמר המלך, האפס עוד איש לבית שאול, ואעשה עמו חסד אלהים; ויאמר ציבא אל-המלך, עוד בן ליהונתן נכה רגלים: 4 ויאמר-לו המלך איפה הוא; ויאמר ציבא אל-המלך, הנה-הוא, בית מכיר בן-עמיאל בלו דבר: 5 וישלח המלך דוד; ויקחהו, מבית מכיר בן-עמיאל מלו דבר: 6 ויבא מפיבשת בן-יהונתן בן-שאול אל-דוד, ויפל על-פניו וישתחו; ויאמר דוד מפיבשת, ויאמר הנה עבדך: 7 ויאמר לו דוד אל-תירא, כי עשה אעשה עמך חסד בעבור יהונתן אביך, והשבתי לך, את-כל-שדה שאול אביך; ואתה, תאכל לחם על-שלחני תמיד: 8 וישתחו ויאמר מה עבדך; כי פנית, אל-הכלב המת אשר כמוני: 9 ויקרא המלך, אל-ציבא נער שאול ויאמר אליו; כל אשר היה לשאול ולכל-ביתו, נתתי לבן-אדניך: 10 ועבדת לו את-האדמה אתה ובניך ועבדיך והבאת, והיה לבן-אדניך לחם ואכלו, ומפיבשת בן-אדניך, יאכל תמיד לחם על-שלחני; ולציבא, חמשה עשר בנים ועשרים עבדים: 11 ויאמר ציבא אל-המלך, ככל אשר יצוה אדני המלך את-עבדו, כן יעשה עבדך; ומפיבשת, אכל על-שלחני, כאחד מבני המלך: 12 ולמפיבשת בן-קטן ושמו מיכא; וכל מושב בית-ציבא, עבדים למפיבשת: 13 ומפיבשת, ישב בירושלם, כי על-שלחן המלך תמיד הוא אכל; והוא פסח שתי רגליו: פ