יא ויפתח הגלעדי, היה גבור חיל, והוא בן-אשה זונה; ויולד גלעד את-יפתח: 2 ותלד אשת-גלעד לו בנים; ויגדלו בני-האשה ויגרשו את-יפתח, ויאמרו לו לא-תנחל בבית-אבינו, כי בן-אשה אחרת אתה: 3 ויברח יפתח מפני אחיו, וישב בארץ טוב; ויתלקטו אל-יפתח אנשים ריקים, ויצאו עמו: פ
4 ויהי מימים; וילחמו בני-עמון עם-ישראל: 5 ויהי כאשר-נלחמו בני-עמון עם-ישראל; וילכו זקני גלעד, לקחת את-יפתח מארץ טוב: 6 ויאמרו ליפתח, לכה והייתה לנו לקצין; ונלחמה בבני עמון: 7 ויאמר יפתח לזקני גלעד, הלא אתם שנאתם אותי, ותגרשוני מבית אבי; ומדוע באתם אלי עתה, כאשר צר לכם: 8 ויאמרו זקני גלעד אל-יפתח, לכן עתה שבנו אליך, והלכת עמנו, ונלחמת בבני עמון; והיית לנו לראש, לכל ישבי גלעד: 9 ויאמר יפתח אל-זקני גלעד, אם-משיבים אתם אותי להלחם בבני עמון, ונתן יהוה אותם לפני; אנכי אהיה לכם לראש: 10 ויאמרו זקני-גלעד אל-יפתח; יהוה, יהיה שמע בינותינו, אם-לא כדברך כן נעשה: 11 וילך יפתח עם-זקני גלעד, וישימו העם אותו עליהם לראש ולקצין; וידבר יפתח את-כל-דבריו לפני יהוה במצפה: פ
12 וישלח יפתח מלאכים, אל-מלך בני-עמון לאמר; מה-לי ולך, כי-באת אלי להלחם בארצי: 13 ויאמר מלך בני-עמון אל-מלאכי יפתח, כי-לקח ישראל את-ארצי בעלותו ממצרים, מארנון ועד-היבק ועד-הירדן; ועתה השיבה אתהן בשלום: 14 ויוסף עוד יפתח; וישלח מלאכים, אל-מלך בני עמון: 15 ויאמר לו, כה אמר יפתח; לא-לקח ישראל את-ארץ מואב, ואת-ארץ בני עמון: 16 כי בעלותם ממצרים; וילך ישראל במדבר עד-ים-סוף, ויבא קדשה: 17 וישלח ישראל מלאכים אל-מלך אדום לאמר אעברה-נא בארצך, ולא שמע מלך אדום, וגם אל-מלך מואב שלח ולא אבה; וישב ישראל בקדש: 18 וילך במדבר, ויסב את-ארץ אדום ואת-ארץ מואב, ויבא ממזרח-שמש לארץ מואב, ויחנון בעבר ארנון; ולא-באו בגבול מואב, כי ארנון גבול מואב: 19 וישלח ישראל מלאכים, אל-סיחון מלך-האמרי מלך חשבון; ויאמר לו ישראל, נעברה-נא בארצך עד-מקומי: 20 ולא-האמין סיחון את-ישראל עבר בגבלו, ויאסף סיחון את-כל-עמו, ויחנו ביהצה; וילחם עם-ישראל: 21 ויתן יהוה אלהי-ישראל את-סיחון ואת-כל-עמו ביד ישראל ויכום; ויירש ישראל, את כל-ארץ האמרי, יושב הארץ ההיא: 22 ויירשו, את כל-גבול האמרי; מארנון ועד-היבק, ומן-המדבר ועד-הירדן: 23 ועתה יהוה אלהי ישראל, הוריש את-האמרי, מפני עמו ישראל; ואתה תירשנו: 24 הלא את אשר יורישך כמוש אלהיך אותו תירש; ואת כל-אשר הוריש יהוה אלהינו מפנינו אותו נירש: 25 ועתה, הטוב טוב אתה, מבלק בן-צפור מלך מואב; הרוב רב עם-ישראל, אם-נלחם נלחם בם: 26 בשבת ישראל בחשבון ובבנותיה ובערעור ובבנותיה, ובכל-הערים אשר על-ידי ארנון, שלש מאות שנה; ומדוע לא-הצלתם בעת ההיא: 27 ואנכי לא-חטאתי לך, ואתה עשה אתי רעה להלחם בי; ישפט יהוה השפט היום, בין בני ישראל, ובין בני עמון: 28 ולא שמע, מלך בני עמון; אל-דברי יפתח, אשר שלח אליו: פ
29 ותהי על-יפתח רוח יהוה, ויעבר את-הגלעד ואת-מנשה; ויעבר את-מצפה גלעד, וממצפה גלעד, עבר בני עמון: 30 וידר יפתח נדר ליהוה ויאמר; אם-נתון תתן את-בני עמון בידי: 31 והיה היוצא, אשר יצא מדלתי ביתי לקראתי, בשובי בשלום מבני עמון; והיה ליהוה, והעליתהו עולה: פ
32 ויעבר יפתח אל-בני עמון להלחם בם; ויתנם יהוה בידו: 33 ויכם מערוער ועד-בואך מנית עשרים עיר, ועד אבל כרמים, מכה גדולה מאד; ויכנעו בני עמון, מפני בני ישראל: פ
34 ויבא יפתח המצפה אל-ביתו, והנה בתו יצאת לקראתו, בתפים ובמחלות; ורק היא יחידה, אין-לו ממנו בן או-בת: 35 ויהי כראותו אותה ויקרע את-בגדיו, ויאמר אהה בתי הכרע הכרעתני, ואת היית בעכרי; ואנכי, פציתי-פי אל-יהוה, ולא אוכל לשוב: 36 ותאמר אליו, אבי פציתה את-פיך אל-יהוה, עשה לי, כאשר יצא מפיך; אחרי אשר עשה לך יהוה נקמות מאיביך מבני עמון: 37 ותאמר אל-אביה, יעשה לי הדבר הזה; הרפה ממני שנים חדשים, ואלכה וירדתי על-ההרים, ואבכה על-בתולי, אנכי ורעיתי (ורעותי): 38 ויאמר לכי, וישלח אותה שני חדשים; ותלך היא ורעותיה, ותבך על-בתוליה על-ההרים: 39 ויהי מקץ שנים חדשים, ותשב אל-אביה, ויעש לה, את-נדרו אשר נדר; והיא לא-ידעה איש, ותהי-חק בישראל: 40 מימים ימימה, תלכנה בנות ישראל, לתנות לבת-יפתח הגלעדי; ארבעת ימים בשנה: ס