טו ויהי מימים בימי קציר-חטים, ויפקד שמשון את-אשתו בגדי עזים, ויאמר אבאה אל-אשתי החדרה; ולא-נתנו אביה לבוא: 2 ויאמר אביה, אמר אמרתי כי-שנא שנאתה, ואתננה למרעך; הלא אחתה הקטנה טובה ממנה, תהי-נא לך תחתיה: 3 ויאמר להם שמשון, נקיתי הפעם מפלשתים; כי-עשה אני עמם רעה: 4 וילך שמשון, וילכד שלש-מאות שועלים; ויקח לפדים, ויפן זנב אל-זנב, וישם לפיד אחד בין-שני הזנבות בתוך: 5 ויבער-אש בלפידים, וישלח בקמות פלשתים; ויבער מגדיש ועד-קמה ועד-כרם זית: 6 ויאמרו פלשתים מי עשה זאת, ויאמרו, שמשון חתן התמני, כי לקח את-אשתו, ויתנה למרעהו; ויעלו פלשתים, וישרפו אותה ואת-אביה באש: 7 ויאמר להם שמשון, אם-תעשון כזאת; כי אם-נקמתי בכם ואחר אחדל: 8 ויך אותם שוק על-ירך מכה גדולה; וירד וישב, בסעיף סלע עיטם: ס 9 ויעלו פלשתים, ויחנו ביהודה; וינטשו בלחי: 10 ויאמרו איש יהודה, למה עליתם עלינו; ויאמרו, לאסור את-שמשון עלינו, לעשות לו, כאשר עשה לנו: 11 וירדו שלשת אלפים איש מיהודה, אל-סעיף סלע עיטם, ויאמרו לשמשון, הלא ידעת כי-משלים בנו פלשתים, ומה-זאת עשית לנו; ויאמר להם, כאשר עשו לי, כן עשיתי להם: 12 ויאמרו לו לאסרך ירדנו, לתתך ביד-פלשתים; ויאמר להם שמשון, השבעו לי, פן-תפגעון בי אתם: 13 ויאמרו לו לאמר, לא כי-אסר נאסרך ונתנוך בידם, והמת לא נמיתך; ויאסרהו, בשנים עבתים חדשים, ויעלוהו מן-הסלע: 14 הוא-בא עד-לחי, ופלשתים הריעו לקראתו; ותצלח עליו רוח יהוה, ותהיינה העבתים אשר על-זרועותיו, כפשתים אשר בערו באש, וימסו אסוריו מעל ידיו: 15 וימצא לחי-חמור טריה; וישלח ידו ויקחה, ויך-בה אלף איש: 16 ויאמר שמשון, בלחי החמור, חמור חמרתים; בלחי החמור, הכיתי אלף איש: 17 ויהי ככלתו לדבר, וישלך הלחי מידו; ויקרא למקום ההוא רמת לחי: 18 ויצמא מאד, ויקרא אל-יהוה ויאמר, אתה נתת ביד-עבדך, את-התשועה הגדלה הזאת; ועתה אמות בצמא, ונפלתי ביד הערלים: 19 ויבקע אלהים את-המכתש אשר-בלחי, ויצאו ממנו מים וישת, ותשב רוחו ויחי; על-כן קרא שמה, עין הקורא אשר בלחי, עד היום הזה: 20 וישפט את-ישראל בימי פלשתים עשרים שנה: פ