פרק קודם, שופטים, תנ"ך

הפרק הזה מנוקד

שופטים פרק טז

טז וילך שמשון עזתה; וירא-שם אשה זונה, ויבא אליה: 2 לעזתים לאמר, בא שמשון הנה, ויסבו ויארבו-לו כל-הלילה בשער העיר; ויתחרשו כל-הלילה לאמר, עד-אור הבקר והרגנהו: 3 וישכב שמשון עד-חצי הלילה, ויקם בחצי הלילה, ויאחז בדלתות שער-העיר ובשתי המזוזות, ויסעם עם-הבריח, וישם על-כתפיו; ויעלם אל-ראש ההר, אשר על-פני חברון:    פ

4 ויהי אחרי-כן, ויאהב אשה בנחל שרק; ושמה דלילה: 5 ויעלו אליה סרני פלשתים, ויאמרו לה פתי אותו, וראי במה כחו גדול, ובמה נוכל לו, ואסרנהו לענתו; ואנחנו נתן-לך, איש אלף ומאה כסף: 6 ותאמר דלילה אל-שמשון, הגידה-נא לי, במה כחך גדול; ובמה תאסר לענותך: 7 ויאמר אליה שמשון, אם-יאסרני, בשבעה יתרים לחים אשר לא-חרבו וחליתי והייתי כאחד האדם: 8 ויעלו-לה סרני פלשתים, שבעה יתרים לחים אשר לא-חרבו; ותאסרהו בהם: 9 והארב, ישב לה בחדר, ותאמר אליו, פלשתים עליך שמשון; וינתק את-היתרים, כאשר ינתק פתיל-הנערת בהריחו אש, ולא נודע כחו: 10 ותאמר דלילה אל-שמשון, הנה התלת בי, ותדבר אלי כזבים; עתה הגידה-נא לי, במה תאסר: 11 ויאמר אליה, אם-אסור יאסרוני בעבתים חדשים, אשר לא-נעשה בהם מלאכה; וחליתי והייתי כאחד האדם: 12 ותקח דלילה עבתים חדשים ותאסרהו בהם, ותאמר אליו פלשתים עליך שמשון, והארב ישב בחדר; וינתקם מעל זרעתיו כחוט: 13 ותאמר דלילה אל-שמשון, עד-הנה התלת בי ותדבר אלי כזבים, הגידה לי, במה תאסר; ויאמר אליה, אם-תארגי, את-שבע מחלפות ראשי עם-המסכת: 14 ותתקע ביתד, ותאמר אליו, פלשתים עליך שמשון; וייקץ משנתו, ויסע את-היתד הארג ואת-המסכת: 15 ותאמר אליו, איך תאמר אהבתיך, ולבך אין אתי; זה שלש פעמים התלת בי, ולא-הגדת לי, במה כחך גדול: 16 ויהי כי-הציקה לו בדבריה כל-הימים ותאלצהו; ותקצר נפשו למות: 17 ויגד-לה את-כל-לבו, ויאמר לה מורה לא-עלה על-ראשי, כי-נזיר אלהים אני מבטן אמי; אם-גלחתי וסר ממני כחי, וחליתי והייתי ככל-האדם: 18 ותרא דלילה, כי-הגיד לה את-כל-לבו, ותשלח ותקרא לסרני פלשתים לאמר עלו הפעם, כי-הגיד לה (לי) את-כל-לבו; ועלו אליה סרני פלשתים, ויעלו הכסף בידם: 19 ותישנהו על-ברכיה, ותקרא לאיש, ותגלח את-שבע מחלפות ראשו; ותחל לענותו, ויסר כחו מעליו: 20 ותאמר פלשתים עליך שמשון; ויקץ משנתו, ויאמר אצא כפעם בפעם ואנער, והוא לא ידע, כי יהוה סר מעליו: 21 ויאחזוהו פלשתים, וינקרו את-עיניו; ויורידו אותו עזתה, ויאסרוהו בנחשתים, ויהי טוחן בבית האסירים (האסורים): 22 ויחל שער-ראשו לצמח כאשר גלח:    פ

23 וסרני פלשתים, נאספו לזבח זבח-גדול לדגון אלהיהם ולשמחה; ויאמרו, נתן אלהינו בידנו, את שמשון אויבינו: 24 ויראו אתו העם, ויהללו את-אלהיהם; כי אמרו, נתן אלהינו בידנו את-אויבנו, ואת מחריב ארצנו, ואשר הרבה את-חללינו: 25 ויהי כי טוב (כטוב) לבם, ויאמרו, קראו לשמשון וישחק-לנו; ויקראו לשמשון מבית האסירים (האסורים), ויצחק לפניהם, ויעמידו אותו בין העמודים: 26 ויאמר שמשון אל-הנער המחזיק בידו הניחה אותי, והימשני (והמשני) את-העמדים, אשר הבית נכון עליהם; ואשען עליהם: 27 והבית, מלא האנשים והנשים, ושמה כל סרני פלשתים; ועל-הגג, כשלשת אלפים איש ואשה, הראים בשחוק שמשון: 28 ויקרא שמשון אל-יהוה ויאמר; אדני יהוה זכרני נא וחזקני נא אך הפעם הזה האלהים, ואנקמה נקם-אחת משתי עיני מפלשתים: 29 וילפת שמשון את-שני עמודי התוך, אשר הבית נכון עליהם, ויסמך עליהם; אחד בימינו ואחד בשמאלו: 30 ויאמר שמשון, תמות נפשי עם-פלשתים, ויט בכח, ויפל הבית על-הסרנים, ועל-כל-העם אשר-בו; ויהיו המתים אשר המית במותו, רבים מאשר המית בחייו: 31 וירדו אחיו וכל-בית אביהו וישאו אתו, ויעלו ויקברו אותו, בין צרעה ובין אשתאל, בקבר מנוח אביו; והוא שפט את-ישראל עשרים שנה:    פ

פרק הבא, שופטים, תנ"ך