יח בימים ההם, אין מלך בישראל; ובימים ההם, שבט הדני מבקש-לו נחלה לשבת, כי לא-נפלה לו עד-היום ההוא בתוך-שבטי ישראל בנחלה: ס 2 וישלחו בני-דן ממשפחתם חמשה אנשים מקצותם אנשים בני-חיל מצרעה ומאשתאל, לרגל את-הארץ ולחקרה, ויאמרו אלהם, לכו חקרו את-הארץ; ויבאו הר-אפרים עד-בית מיכה, וילינו שם: 3 המה עם-בית מיכה, והמה הכירו, את-קול הנער הלוי; ויסורו שם, ויאמרו לו מי-הביאך הלם, ומה-אתה עשה בזה ומה-לך פה: 4 ויאמר אלהם, כזה וכזה, עשה לי מיכה; וישכרני ואהי-לו לכהן: 5 ויאמרו לו שאל-נא באלהים; ונדעה, התצליח דרכנו, אשר אנחנו הלכים עליה: 6 ויאמר להם הכהן לכו לשלום; נכח יהוה, דרככם אשר תלכו-בה: פ
7 וילכו חמשת האנשים, ויבאו לישה; ויראו את-העם אשר-בקרבה יושבת-לבטח כמשפט צדנים שקט ובטח, ואין-מכלים דבר בארץ יורש עצר, ורחקים המה מצדנים, ודבר אין-להם עם-אדם: 8 ויבאו אל-אחיהם, צרעה ואשתאל; ויאמרו להם אחיהם מה אתם: 9 ויאמרו, קומה ונעלה עליהם, כי ראינו את-הארץ, והנה טובה מאד; ואתם מחשים, אל-תעצלו, ללכת לבא לרשת את-הארץ: 10 כבאכם תבאו אל-עם בטח, והארץ רחבת ידים, כי-נתנה אלהים בידכם; מקום אשר אין-שם מחסור, כל-דבר אשר בארץ: 11 ויסעו משם ממשפחת הדני, מצרעה ומאשתאל; שש-מאות איש, חגור כלי מלחמה: 12 ויעלו, ויחנו בקרית יערים ביהודה; על-כן קראו למקום ההוא מחנה-דן, עד היום הזה, הנה אחרי קרית יערים: 13 ויעברו משם הר-אפרים; ויבאו עד-בית מיכה: 14 ויענו חמשת האנשים, ההלכים לרגל את-הארץ ליש, ויאמרו אל-אחיהם, הידעתם, כי יש בבתים האלה אפוד ותרפים, ופסל ומסכה; ועתה דעו מה-תעשו: 15 ויסורו שמה, ויבאו אל-בית-הנער הלוי בית מיכה; וישאלו-לו לשלום: 16 ושש-מאות איש, חגורים כלי מלחמתם, נצבים פתח השער; אשר מבני-דן: 17 ויעלו חמשת האנשים, ההלכים לרגל את-הארץ, באו שמה, לקחו, את-הפסל ואת-האפוד, ואת-התרפים ואת-המסכה; והכהן, נצב פתח השער, ושש-מאות האיש, החגור כלי המלחמה: 18 ואלה, באו בית מיכה, ויקחו את-פסל האפוד, ואת-התרפים ואת-המסכה; ויאמר אליהם הכהן, מה אתם עשים: 19 ויאמרו לו החרש שים-ידך על-פיך ולך עמנו, והיה-לנו לאב ולכהן; הטוב היותך כהן, לבית איש אחד, או היותך כהן, לשבט ולמשפחה בישראל: 20 וייטב לב הכהן, ויקח את-האפוד, ואת-התרפים ואת-הפסל; ויבא בקרב העם: 21 ויפנו וילכו; וישימו את-הטף ואת-המקנה ואת-הכבודה לפניהם: 22 המה הרחיקו מבית מיכה; והאנשים, אשר בבתים אשר עם-בית מיכה, נזעקו, וידביקו את-בני-דן: 23 ויקראו אל-בני-דן, ויסבו פניהם; ויאמרו למיכה, מה-לך כי נזעקת: 24 ויאמר את-אלהי אשר-עשיתי לקחתם ואת-הכהן ותלכו ומה-לי עוד; ומה-זה תאמרו אלי מה-לך: 25 ויאמרו אליו בני-דן, אל-תשמע קולך עמנו; פן-יפגעו בכם, אנשים מרי נפש, ואספתה נפשך ונפש ביתך: 26 וילכו בני-דן לדרכם; וירא מיכה, כי-חזקים המה ממנו, ויפן וישב אל-ביתו: 27 והמה לקחו את אשר-עשה מיכה, ואת-הכהן אשר היה-לו, ויבאו על-ליש, על-עם שקט ובטח, ויכו אותם לפי-חרב; ואת-העיר שרפו באש: 28 ואין מציל כי רחוקה-היא מצידון, ודבר אין-להם עם-אדם, והיא בעמק אשר לבית-רחוב; ויבנו את-העיר וישבו בה: 29 ויקראו שם-העיר דן, בשם דן אביהם, אשר יולד לישראל; ואולם ליש שם-העיר לראשנה: 30 ויקימו להם בני-דן את-הפסל; ויהונתן בן-גרשם בן-מנשה הוא ובניו, היו כהנים לשבט הדני, עד-יום גלות הארץ: 31 וישימו להם, את-פסל מיכה אשר עשה; כל-ימי היות בית-האלהים בשלה: פ