יט ויהי בימים ההם, ומלך אין בישראל; ויהי איש לוי, גר בירכתי הר-אפרים, ויקח-לו אשה פילגש, מבית לחם יהודה: 2 ותזנה עליו פילגשו, ותלך מאתו אל-בית אביה, אל-בית לחם יהודה; ותהי-שם ימים ארבעה חדשים: 3 ויקם אישה וילך אחריה, לדבר על-לבה להשיבו (להשיבה), ונערו עמו וצמד חמרים; ותביאהו בית אביה, ויראהו אבי הנערה, וישמח לקראתו: 4 ויחזק-בו חתנו אבי הנערה, וישב אתו שלשת ימים; ויאכלו וישתו, וילינו שם: 5 ויהי ביום הרביעי, וישכימו בבקר ויקם ללכת; ויאמר אבי הנערה אל-חתנו, סעד לבך פת-לחם ואחר תלכו: 6 וישבו, ויאכלו שניהם יחדו וישתו; ויאמר אבי הנערה אל-האיש, הואל-נא ולין ויטב לבך: 7 ויקם האיש ללכת; ויפצר-בו חתנו, וישב וילן שם: 8 וישכם בבקר ביום החמישי ללכת, ויאמר אבי הנערה, סעד-נא לבבך, והתמהמהו עד-נטות היום; ויאכלו שניהם: 9 ויקם האיש ללכת, הוא ופילגשו ונערו; ויאמר לו חתנו אבי הנערה הנה נא רפה היום לערב, לינו-נא הנה חנות היום לין פה וייטב לבבך, והשכמתם מחר לדרככם, והלכת לאהלך: 10 ולא-אבה האיש ללון, ויקם וילך, ויבא עד-נכח יבוס, היא ירושלם; ועמו, צמד חמורים חבושים, ופילגשו עמו: 11 הם עם-יבוס, והיום רד מאד; ויאמר הנער אל-אדניו, לכה-נא ונסורה אל-עיר-היבוסי הזאת ונלין בה: 12 ויאמר אליו אדניו, לא נסור אל-עיר נכרי, אשר לא-מבני ישראל הנה; ועברנו עד-גבעה: 13 ויאמר לנערו, לך ונקרבה באחד המקמות; ולנו בגבעה או ברמה: 14 ויעברו וילכו; ותבא להם השמש, אצל הגבעה אשר לבנימן: 15 ויסרו שם, לבוא ללון בגבעה; ויבא, וישב ברחוב העיר, ואין איש מאסף-אותם הביתה ללון: 16 והנה איש זקן, בא מן-מעשהו מן-השדה בערב, והאיש מהר אפרים, והוא-גר בגבעה; ואנשי המקום בני ימיני: 17 וישא עיניו, וירא את-האיש הארח ברחב העיר; ויאמר האיש הזקן אנה תלך ומאין תבוא: 18 ויאמר אליו, עברים אנחנו מבית-לחם יהודה עד-ירכתי הר-אפרים, משם אנכי, ואלך עד-בית לחם יהודה; ואת-בית יהוה אני הלך, ואין איש, מאסף אותי הביתה: 19 וגם-תבן גם-מספוא יש לחמורינו, וגם לחם ויין יש-לי ולאמתך, ולנער עם-עבדיך; אין מחסור כל-דבר: 20 ויאמר האיש הזקן שלום לך, רק כל-מחסורך עלי; רק ברחוב אל-תלן: 21 ויביאהו לביתו, ויבול (ויבל) לחמורים; וירחצו רגליהם, ויאכלו וישתו: 22 המה מיטיבים את-לבם, והנה אנשי העיר אנשי בני-בליעל, נסבו את-הבית, מתדפקים על-הדלת; ויאמרו, אל-האיש בעל הבית הזקן לאמר, הוצא, את-האיש אשר-בא אל-ביתך ונדענו: 23 ויצא אליהם, האיש בעל הבית, ויאמר אלהם, אל-אחי אל-תרעו נא; אחרי אשר-בא האיש הזה אל-ביתי, אל-תעשו את-הנבלה הזאת: 24 הנה בתי הבתולה ופילגשהו, אוציאה-נא אותם וענו אותם, ועשו להם, הטוב בעיניכם; ולאיש הזה לא תעשו, דבר הנבלה הזאת: 25 ולא-אבו האנשים לשמע לו, ויחזק האיש בפילגשו, ויצא אליהם החוץ; וידעו אותה ויתעללו-בה כל-הלילה עד-הבקר, וישלחוה בעלות (כעלות) השחר: 26 ותבא האשה לפנות הבקר; ותפל פתח בית-האיש אשר-אדוניה שם עד-האור: 27 ויקם אדניה בבקר, ויפתח דלתות הבית, ויצא ללכת לדרכו; והנה האשה פילגשו, נפלת פתח הבית, וידיה על-הסף: 28 ויאמר אליה קומי ונלכה ואין ענה; ויקחה על-החמור, ויקם האיש, וילך למקמו: 29 ויבא אל-ביתו, ויקח את-המאכלת ויחזק בפילגשו, וינתחה לעצמיה, לשנים עשר נתחים; וישלחה, בכל גבול ישראל: 30 והיה כל-הראה, ואמר לא-נהיתה ולא-נראתה כזאת, למיום עלות בני-ישראל מארץ מצרים, עד היום הזה; שימו-לכם עליה עצו ודברו: פ