פרק קודם, שופטים, תנ"ך

הפרק הזה מנוקד

שופטים פרק כ

כ ויצאו כל-בני ישראל, ותקהל העדה כאיש אחד, למדן ועד-באר שבע, וארץ הגלעד; אל-יהוה המצפה: 2 ויתיצבו פנות כל-העם, כל שבטי ישראל, בקהל עם האלהים; ארבע מאות אלף איש רגלי שלף חרב:    פ

3 וישמעו בני בנימן, כי-עלו בני-ישראל המצפה; ויאמרו בני ישראל, דברו איכה נהיתה הרעה הזאת: 4 ויען האיש הלוי, איש האשה הנרצחה ויאמר; הגבעתה אשר לבנימן, באתי אני ופילגשי ללון: 5 ויקמו עלי בעלי הגבעה, ויסבו עלי את-הבית לילה; אותי דמו להרג, ואת-פילגשי ענו ותמת: 6 ואחז בפילגשי ואנתחה, ואשלחה, בכל-שדה נחלת ישראל; כי עשו זמה ונבלה בישראל: 7 הנה כלכם בני ישראל; הבו לכם דבר ועצה הלם: 8 ויקם כל-העם, כאיש אחד לאמר; לא נלך איש לאהלו, ולא נסור איש לביתו: 9 ועתה זה הדבר, אשר נעשה לגבעה; עליה בגורל: 10 ולקחנו עשרה אנשים למאה לכל שבטי ישראל, ומאה לאלף ואלף לרבבה, לקחת צדה לעם; לעשות, לבואם לגבע בנימן, ככל-הנבלה, אשר עשה בישראל: 11 ויאסף כל-איש ישראל אל-העיר, כאיש אחד חברים:    פ

12 וישלחו שבטי ישראל אנשים, בכל-שבטי בנימן לאמר; מה הרעה הזאת, אשר נהיתה בכם: 13 ועתה תנו את-האנשים בני-בליעל אשר בגבעה ונמיתם, ונבערה רעה מישראל; ולא אבו זז (בני) בנימן, לשמע בקול אחיהם בני-ישראל: 14 ויאספו בני-בנימן מן-הערים הגבעתה; לצאת למלחמה עם-בני ישראל: 15 ויתפקדו בני בנימן ביום ההוא מהערים, עשרים וששה אלף איש שלף חרב; לבד מישבי הגבעה התפקדו, שבע מאות איש בחור: 16 מכל העם הזה, שבע מאות איש בחור, אטר יד-ימינו; כל-זה, קלע באבן אל-השערה ולא יחטא:    פ

17 ואיש ישראל התפקדו, לבד מבנימן, ארבע מאות אלף איש שלף חרב; כל-זה איש מלחמה: 18 ויקמו ויעלו בית-אל וישאלו באלהים, ויאמרו בני ישראל, מי יעלה-לנו בתחלה, למלחמה עם-בני בנימן; ויאמר יהוה יהודה בתחלה: 19 ויקומו בני-ישראל בבקר; ויחנו על-הגבעה:    פ

20 ויצא איש ישראל, למלחמה עם-בנימן; ויערכו אתם איש-ישראל מלחמה אל-הגבעה: 21 ויצאו בני-בנימן מן-הגבעה; וישחיתו בישראל ביום ההוא, שנים ועשרים אלף איש ארצה: 22 ויתחזק העם איש ישראל; ויספו לערך מלחמה, במקום אשר-ערכו שם ביום הראשון: 23 ויעלו בני-ישראל, ויבכו לפני-יהוה עד-הערב, וישאלו ביהוה לאמר, האוסיף, לגשת למלחמה, עם-בני בנימן אחי; ויאמר יהוה עלו אליו:    פ

24 ויקרבו בני-ישראל אל-בני בנימן ביום השני: 25 ויצא בנימן לקראתם מן-הגבעה ביום השני, וישחיתו בבני ישראל עוד, שמנת עשר אלף איש ארצה; כל-אלה שלפי חרב: 26 ויעלו כל-בני ישראל וכל-העם ויבאו בית-אל, ויבכו וישבו שם לפני יהוה, ויצומו ביום-ההוא עד-הערב; ויעלו עלות ושלמים לפני יהוה: 27 וישאלו בני-ישראל ביהוה; ושם, ארון ברית האלהים, בימים ההם: 28 ופינחס בן-אלעזר בן-אהרן עמד לפניו, בימים ההם לאמר, האוסף עוד לצאת למלחמה עם-בני-בנימן אחי אם-אחדל; ויאמר יהוה עלו, כי מחר אתננו בידך: 29 וישם ישראל ארבים, אל-הגבעה סביב:    פ

30 ויעלו בני-ישראל אל-בני בנימן ביום השלישי; ויערכו אל-הגבעה כפעם בפעם: 31 ויצאו בני-בנימן לקראת העם, הנתקו מן-העיר; ויחלו להכות מהעם חללים כפעם בפעם, במסלות אשר אחת עלה בית-אל, ואחת גבעתה בשדה, כשלשים איש בישראל: 32 ויאמרו בני בנימן, נגפים הם לפנינו כבראשנה; ובני ישראל אמרו, ננוסה ונתקנהו, מן-העיר אל-המסלות: 33 וכל איש ישראל, קמו ממקומו, ויערכו בבעל תמר; וארב ישראל מגיח ממקמו ממערה-גבע: 34 ויבאו מנגד לגבעה עשרת אלפים איש בחור מכל-ישראל, והמלחמה כבדה; והם לא ידעו, כי-נגעת עליהם הרעה:    פ

35 ויגף יהוה את-בנימן לפני ישראל, וישחיתו בני ישראל בבנימן ביום ההוא, עשרים וחמשה אלף ומאה איש; כל-אלה שלף חרב: 36 ויראו בני-בנימן כי נגפו; ויתנו איש-ישראל מקום לבנימן, כי בטחו אל-הארב, אשר שמו אל-הגבעה: 37 והארב החישו, ויפשטו אל-הגבעה; וימשך הארב, ויך את-כל-העיר לפי-חרב: 38 והמועד, היה לאיש ישראל עם-הארב; הרב להעלותם משאת העשן מן-העיר: 39 ויהפך איש-ישראל במלחמה; ובנימן החל להכות חללים באיש-ישראל כשלשים איש, כי אמרו, אך נגוף נגף הוא לפנינו, כמלחמה הראשנה: 40 והמשאת, החלה לעלות מן-העיר עמוד עשן; ויפן בנימן אחריו, והנה עלה כליל-העיר השמימה: 41 ואיש ישראל הפך, ויבהל איש בנימן; כי ראה, כי-נגעה עליו הרעה: 42 ויפנו לפני איש ישראל אל-דרך המדבר, והמלחמה הדביקתהו; ואשר מהערים, משחיתים אותו בתוכו: 43 כתרו את-בנימן הרדיפהו, מנוחה הדריכהו; עד נכח הגבעה ממזרח-שמש: 44 ויפלו מבנימן, שמנה-עשר אלף איש; את-כל-אלה אנשי-חיל: 45 ויפנו וינסו המדברה אל-סלע הרמון, ויעללהו במסלות, חמשת אלפים איש; וידביקו אחריו עד-גדעם, ויכו ממנו אלפים איש: 46 ויהי כל-הנפלים מבנימן, עשרים וחמשה אלף איש שלף חרב ביום ההוא; את-כל-אלה אנשי-חיל: 47 ויפנו וינסו המדברה אל-סלע הרמון, שש מאות איש; וישבו בסלע רמון, ארבעה חדשים: 48 ואיש ישראל שבו אל-בני בנימן ויכום לפי-חרב, מעיר מתם עד-בהמה, עד כל-הנמצא; גם כל-הערים הנמצאות שלחו באש:    פ

פרק הבא, שופטים, תנ"ך