ז וישכם ירבעל הוא גדעון, וכל-העם אשר אתו, ויחנו על-עין חרד; ומחנה מדין היה-לו מצפון, מגבעת המורה בעמק: 2 ויאמר יהוה אל-גדעון, רב, העם אשר אתך, מתתי את-מדין בידם; פן-יתפאר עלי ישראל לאמר, ידי הושיעה לי: 3 ועתה, קרא נא באזני העם לאמר, מי-ירא וחרד, ישב ויצפר מהר הגלעד; וישב מן-העם, עשרים ושנים אלף, ועשרת אלפים נשארו: ס 4 ויאמר יהוה אל-גדעון, עוד העם רב, הורד אותם אל-המים, ואצרפנו לך שם; והיה אשר אמר אליך זה ילך אתך, הוא ילך אתך, וכל אשר-אמר אליך, זה לא-ילך עמך, הוא לא ילך: 5 ויורד את-העם אל-המים; ס ויאמר יהוה אל-גדעון, כל אשר-ילק בלשונו מן-המים כאשר ילק הכלב, תציג אותו לבד, וכל אשר-יכרע על-ברכיו לשתות: 6 ויהי, מספר המלקקים בידם אל-פיהם, שלש מאות איש; וכל יתר העם, כרעו על-ברכיהם לשתות מים: ס 7 ויאמר יהוה אל-גדעון, בשלש מאות האיש המלקקים אושיע אתכם, ונתתי את-מדין בידך; וכל-העם, ילכו איש למקמו: 8 ויקחו את-צדה העם בידם ואת שופרתיהם, ואת כל-איש ישראל שלח איש לאהליו, ובשלש-מאות האיש החזיק; ומחנה מדין, היה לו מתחת בעמק: פ
9 ויהי בלילה ההוא, ויאמר אליו יהוה, קום רד במחנה; כי נתתיו בידך: 10 ואם-ירא אתה לרדת; רד אתה ופרה נערך אל-המחנה: 11 ושמעת מה-ידברו, ואחר תחזקנה ידיך, וירדת במחנה; וירד הוא ופרה נערו, אל-קצה החמשים אשר במחנה: 12 ומדין ועמלק וכל-בני-קדם נפלים בעמק, כארבה לרב; ולגמליהם אין מספר, כחול שעל-שפת הים לרב: 13 ויבא גדעון, והנה-איש, מספר לרעהו חלום; ויאמר הנה חלום חלמתי, והנה צלול (צליל) לחם שערים מתהפך במחנה מדין, ויבא עד-האהל ויכהו ויפל ויהפכהו למעלה ונפל האהל: 14 ויען רעהו ויאמר אין זאת, בלתי, אם-חרב גדעון בן-יואש איש ישראל; נתן האלהים בידו, את-מדין ואת-כל-המחנה: פ
15 ויהי כשמע גדעון את-מספר החלום ואת-שברו וישתחו; וישב אל-מחנה ישראל, ויאמר קומו, כי-נתן יהוה בידכם את-מחנה מדין: 16 ויחץ את-שלש-מאות האיש שלשה ראשים; ויתן שופרות ביד-כלם וכדים רקים, ולפדים בתוך הכדים: 17 ויאמר אליהם, ממני תראו וכן תעשו; והנה אנכי בא בקצה המחנה, והיה כאשר-אעשה כן תעשון: 18 ותקעתי בשופר, אנכי וכל-אשר אתי; ותקעתם בשופרות גם-אתם, סביבות כל-המחנה, ואמרתם ליהוה ולגדעון: פ
19 ויבא גדעון ומאה-איש אשר-אתו בקצה המחנה, ראש האשמרת התיכונה, אך הקם הקימו את-השמרים; ויתקעו בשופרות, ונפוץ הכדים אשר בידם: 20 ויתקעו שלשת הראשים בשופרות וישברו הכדים, ויחזיקו ביד-שמאולם בלפדים, וביד-ימינם, השופרות לתקוע; ויקראו, חרב ליהוה ולגדעון: 21 ויעמדו איש תחתיו, סביב למחנה; וירץ כל-המחנה ויריעו ויניסו (וינוסו): 22 ויתקעו שלש-מאות השופרות, וישם יהוה, את חרב איש ברעהו ובכל-המחנה; וינס המחנה עד-בית השטה צררתה, עד שפת-אבל מחולה על-טבת: 23 ויצעק איש-ישראל מנפתלי ומן-אשר ומן-כל-מנשה; וירדפו אחרי מדין: 24 ומלאכים שלח גדעון בכל-הר אפרים לאמר, רדו לקראת מדין ולכדו להם את-המים, עד בית ברה ואת-הירדן; ויצעק כל-איש אפרים וילכדו את-המים, עד בית ברה ואת-הירדן: 25 וילכדו שני-שרי מדין את-ערב ואת-זאב, ויהרגו את-עורב בצור-עורב ואת-זאב הרגו ביקב-זאב, וירדפו אל-מדין; וראש-ערב וזאב, הביאו אל-גדעון, מעבר לירדן: