נג למנצח על-מחלת, משכיל לדוד:
2 אמר נבל בלבו אין אלהים; השחיתו, והתעיבו עול, אין עשה-טוב:
3 אלהים, משמים השקיף על-בני אדם לראות היש משכיל; דרש, את-אלהים:
4 כלו סג יחדו נאלחו אין עשה-טוב; אין, גם-אחד:
5 הלא ידעו פעלי און אכלי עמי אכלו לחם; אלהים, לא קראו:
6 שם פחדו-פחד לא-היה פחד כי-אלהים, פזר עצמות חנך; הבשתה, כי-אלהים מאסם:
7 מי יתן מציון ישעות ישראל בשוב אלהים שבות עמו; יגל יעקב, ישמח ישראל: