עט מזמור, לאסף אלהים באו גוים בנחלתך, טמאו את-היכל קדשך; שמו את-ירושלם לעיים:
2 נתנו את-נבלת עבדיך, מאכל לעוף השמים; בשר חסידיך, לחיתו-ארץ:
3 שפכו דמם כמים, סביבות ירושלם, ואין קובר:
4 היינו חרפה לשכנינו; לעג וקלס, לסביבותינו:
5 עד-מה יהוה תאנף לנצח; תבער כמו-אש, קנאתך:
6 שפך חמתך אל-הגוים אשר לא-ידעוך ועל ממלכות; אשר בשמך, לא קראו:
7 כי אכל את-יעקב; ואת-נוהו השמו:
8 אל-תזכר-לנו עונת ראשנים מהר יקדמונו רחמיך; כי דלונו מאד:
9 עזרנו אלהי ישענו, על-דבר כבוד-שמך; והצילנו וכפר על-חטאתינו, למען שמך:
10 למה יאמרו הגוים איה אלהיהם יודע בגיים (בגוים) לעינינו; נקמת, דם-עבדיך השפוך:
11 תבוא לפניך אנקת אסיר כגדל זרועך; הותר, בני תמותה:
12 והשב לשכנינו שבעתים אל-חיקם; חרפתם אשר חרפוך אדני:
13 ואנחנו עמך וצאן מרעיתך נודה לך, לעולם לדר ודר; נספר, תהלתך: