ב התקוששו וקושו; הגוי לא נכסף: 2 בטרם לדת חק, כמץ עבר יום; בטרם לא-יבוא עליכם, חרון אף-יהוה, בטרם לא-יבוא עליכם, יום אף-יהוה: 3 בקשו את-יהוה כל-ענוי הארץ, אשר משפטו פעלו; בקשו-צדק בקשו ענוה, אולי תסתרו, ביום אף-יהוה: 4 כי עזה עזובה תהיה, ואשקלון לשממה; אשדוד, בצהרים יגרשוה, ועקרון תעקר: ס 5 הוי, ישבי חבל הים גוי כרתים; דבר-יהוה עליכם, כנען ארץ פלשתים, והאבדתיך מאין יושב: 6 והיתה חבל הים, נות כרת רעים וגדרות צאן: 7 והיה חבל, לשארית בית יהודה עליהם ירעון; בבתי אשקלון, בערב ירבצון, כי יפקדם יהוה אלהיהם ושב שבותם (שביתם): 8 שמעתי חרפת מואב, וגדופי בני עמון; אשר חרפו את-עמי, ויגדילו על-גבולם: 9 לכן חי-אני נאם יהוה צבאות אלהי ישראל, כי-מואב כסדם תהיה ובני עמון כעמרה, ממשק חרול ומכרה-מלח ושממה עד-עולם; שארית עמי יבזום, ויתר גוי (גויי) ינחלום: 10 זאת להם תחת גאונם; כי חרפו ויגדלו, על-עם יהוה צבאות: 11 נורא יהוה עליהם, כי רזה, את כל-אלהי הארץ; וישתחוו-לו איש ממקומו, כל איי הגוים: 12 גם-אתם כושים, חללי חרבי המה: 13 ויט ידו על-צפון, ויאבד את-אשור; וישם את-נינוה לשממה, ציה כמדבר: 14 ורבצו בתוכה עדרים כל-חיתו-גוי, גם-קאת גם-קפד, בכפתריה ילינו; קול ישורר בחלון חרב בסף, כי ארזה ערה: 15 זאת העיר העליזה היושבת לבטח, האמרה בלבבה, אני ואפסי עוד; איך היתה לשמה, מרבץ לחיה, כל עובר עליה, ישרק יניע ידו: ס