יג וידבר יהוה, אל-משה ואל-אהרן לאמר: 2 אדם, כי-יהיה בעור-בשרו שאת או-ספחת או בהרת, והיה בעור-בשרו לנגע צרעת; והובא אל-אהרן הכהן, או אל-אחד מבניו הכהנים: 3 וראה הכהן את-הנגע בעור-הבשר ושער בנגע הפך לבן, ומראה הנגע עמק מעור בשרו, נגע צרעת הוא; וראהו הכהן וטמא אתו: 4 ואם-בהרת לבנה הוא בעור בשרו, ועמק אין-מראה מן-העור, ושערה לא-הפך לבן; והסגיר הכהן את-הנגע שבעת ימים: 5 וראהו הכהן ביום השביעי, והנה הנגע עמד בעיניו, לא-פשה הנגע בעור; והסגירו הכהן שבעת ימים שנית: 6 וראה הכהן אתו ביום השביעי שנית, והנה כהה הנגע, ולא-פשה הנגע בעור; וטהרו הכהן מספחת היא, וכבס בגדיו וטהר: 7 ואם-פשה תפשה המספחת בעור, אחרי הראתו אל-הכהן לטהרתו; ונראה שנית אל-הכהן: 8 וראה הכהן, והנה פשתה המספחת בעור; וטמאו הכהן צרעת הוא: פ
9 נגע צרעת, כי תהיה באדם; והובא אל-הכהן: 10 וראה הכהן, והנה שאת-לבנה בעור, והיא הפכה שער לבן; ומחית בשר חי בשאת: 11 צרעת נושנת הוא בעור בשרו, וטמאו הכהן; לא יסגרנו, כי טמא הוא: 12 ואם-פרוח תפרח הצרעת בעור, וכסתה הצרעת, את כל-עור הנגע, מראשו ועד-רגליו; לכל-מראה עיני הכהן: 13 וראה הכהן, והנה כסתה הצרעת את-כל-בשרו, וטהר את-הנגע; כלו הפך לבן טהור הוא: 14 וביום הראות בו בשר חי יטמא: 15 וראה הכהן את-הבשר החי וטמאו; הבשר החי טמא הוא צרעת הוא: 16 או כי ישוב הבשר החי ונהפך ללבן; ובא אל-הכהן: 17 וראהו הכהן, והנה נהפך הנגע ללבן; וטהר הכהן את-הנגע טהור הוא: פ
18 ובשר כי-יהיה בו-בערו שחין; ונרפא: 19 והיה במקום השחין שאת לבנה, או בהרת לבנה אדמדמת; ונראה אל-הכהן: 20 וראה הכהן, והנה מראה שפל מן-העור, ושערה הפך לבן; וטמאו הכהן נגע-צרעת הוא בשחין פרחה: 21 ואם יראנה הכהן, והנה אין-בה שער לבן, ושפלה איננה מן-העור והיא כהה; והסגירו הכהן שבעת ימים: 22 ואם-פשה תפשה בעור; וטמא הכהן אתו נגע הוא: 23 ואם-תחתיה תעמד הבהרת לא פשתה, צרבת השחין הוא; וטהרו הכהן: ס 24 או בשר, כי-יהיה בערו מכות-אש; והיתה מחית המכוה, בהרת לבנה אדמדמת או לבנה: 25 וראה אתה הכהן והנה נהפך שער לבן בבהרת, ומראה עמק מן-העור, צרעת הוא, במכוה פרחה; וטמא אתו הכהן, נגע צרעת הוא: 26 ואם יראנה הכהן, והנה אין-בבהרת שער לבן, ושפלה איננה מן-העור והוא כהה; והסגירו הכהן שבעת ימים: 27 וראהו הכהן ביום השביעי; אם-פשה תפשה בעור, וטמא הכהן אתו, נגע צרעת הוא: 28 ואם-תחתיה תעמד הבהרת לא-פשתה בעור והוא כהה, שאת המכוה הוא; וטהרו הכהן, כי-צרבת המכוה הוא: פ
29 ואיש או אשה, כי-יהיה בו נגע; בראש או בזקן: 30 וראה הכהן את-הנגע, והנה מראהו עמק מן-העור, ובו שער צהב דק; וטמא אתו הכהן נתק הוא, צרעת הראש או הזקן הוא: 31 וכי-יראה הכהן את-נגע הנתק, והנה אין-מראהו עמק מן-העור, ושער שחר אין בו; והסגיר הכהן את-נגע הנתק שבעת ימים: 32 וראה הכהן את-הנגע ביום השביעי, והנה לא-פשה הנתק, ולא-היה בו שער צהב; ומראה הנתק, אין עמק מן-העור: 33 והתגלח, ואת-הנתק לא יגלח; והסגיר הכהן את-הנתק שבעת ימים שנית: 34 וראה הכהן את-הנתק ביום השביעי, והנה לא-פשה הנתק בעור, ומראהו איננו עמק מן-העור; וטהר אתו הכהן, וכבס בגדיו וטהר: 35 ואם-פשה יפשה הנתק בעור; אחרי טהרתו: 36 וראהו הכהן, והנה פשה הנתק בעור; לא-יבקר הכהן לשער הצהב טמא הוא: 37 ואם-בעיניו עמד הנתק ושער שחר צמח-בו נרפא הנתק טהור הוא; וטהרו הכהן: ס 38 ואיש או-אשה, כי-יהיה בעור-בשרם בהרת; בהרת לבנת: 39 וראה הכהן, והנה בעור-בשרם בהרת כהות לבנת; בהק הוא פרח בעור טהור הוא: ס 40 ואיש כי ימרט ראשו; קרח הוא טהור הוא: 41 ואם מפאת פניו, ימרט ראשו; גבח הוא טהור הוא: 42 וכי-יהיה בקרחת או בגבחת, נגע לבן אדמדם; צרעת פרחת הוא, בקרחתו או בגבחתו: 43 וראה אתו הכהן, והנה שאת-הנגע לבנה אדמדמת, בקרחתו או בגבחתו; כמראה צרעת עור בשר: 44 איש-צרוע הוא טמא הוא; טמא יטמאנו הכהן בראשו נגעו: 45 והצרוע אשר-בו הנגע, בגדיו יהיו פרמים וראשו יהיה פרוע, ועל-שפם יעטה; וטמא טמא יקרא: 46 כל-ימי אשר הנגע בו יטמא טמא הוא; בדד ישב, מחוץ למחנה מושבו: ס 47 והבגד כי-יהיה בו נגע צרעת; בבגד צמר, או בבגד פשתים: 48 או בשתי או בערב, לפשתים ולצמר; או בעור, או בכל-מלאכת עור: 49 והיה הנגע ירקרק או אדמדם, בבגד או בעור או-בשתי או-בערב או בכל-כלי-עור, נגע צרעת הוא; והראה את-הכהן: 50 וראה הכהן את-הנגע; והסגיר את-הנגע שבעת ימים: 51 וראה את-הנגע ביום השביעי, כי-פשה הנגע בבגד או-בשתי או-בערב או בעור, לכל אשר-יעשה העור למלאכה; צרעת ממארת הנגע טמא הוא: 52 ושרף את-הבגד או את-השתי או את-הערב, בצמר או בפשתים, או את-כל-כלי העור, אשר-יהיה בו הנגע; כי-צרעת ממארת הוא, באש תשרף: 53 ואם יראה הכהן, והנה לא-פשה הנגע, בבגד או בשתי או בערב; או בכל-כלי-עור: 54 וצוה הכהן, וכבסו, את אשר-בו הנגע; והסגירו שבעת-ימים שנית: 55 וראה הכהן אחרי הכבס את-הנגע, והנה לא-הפך הנגע את-עינו והנגע לא-פשה, טמא הוא, באש תשרפנו; פחתת הוא, בקרחתו או בגבחתו: 56 ואם ראה הכהן, והנה כהה הנגע, אחרי הכבס אתו; וקרע אתו, מן-הבגד או מן-העור, או מן-השתי או מן-הערב: 57 ואם-תראה עוד בבגד או-בשתי או-בערב או בכל-כלי-עור, פרחת הוא; באש תשרפנו, את אשר-בו הנגע: 58 והבגד או-השתי או-הערב או-כל-כלי העור אשר תכבס, וסר מהם הנגע; וכבס שנית וטהר: 59 זאת תורת נגע-צרעת בגד הצמר או הפשתים, או השתי או הערב, או כל-כלי-עור; לטהרו או לטמאו: פ