יז וידבר יהוה אל-משה לאמר: 2 דבר אל-אהרן ואל-בניו, ואל כל-בני ישראל, ואמרת אליהם; זה הדבר, אשר-צוה יהוה לאמר: 3 איש איש מבית ישראל, אשר ישחט שור או-כשב או-עז במחנה; או אשר ישחט, מחוץ למחנה: 4 ואל-פתח אהל מועד לא הביאו, להקריב קרבן ליהוה, לפני משכן יהוה; דם יחשב לאיש ההוא דם שפך, ונכרת האיש ההוא מקרב עמו: 5 למען אשר יביאו בני ישראל, את-זבחיהם אשר הם זבחים על-פני השדה, והביאם ליהוה, אל-פתח אהל מועד אל-הכהן; וזבחו זבחי שלמים ליהוה אותם: 6 וזרק הכהן את-הדם על-מזבח יהוה, פתח אהל מועד; והקטיר החלב, לריח ניחח ליהוה: 7 ולא-יזבחו עוד את-זבחיהם, לשעירם אשר הם זנים אחריהם; חקת עולם תהיה-זאת להם לדרתם: 8 ואלהם תאמר, איש איש מבית ישראל, ומן-הגר אשר-יגור בתוכם; אשר-יעלה עלה או-זבח: 9 ואל-פתח אהל מועד לא יביאנו, לעשות אתו ליהוה; ונכרת האיש ההוא מעמיו: 10 ואיש איש מבית ישראל, ומן-הגר הגר בתוכם, אשר יאכל כל-דם; ונתתי פני, בנפש האכלת את-הדם, והכרתי אתה מקרב עמה: 11 כי נפש הבשר בדם הוא, ואני נתתיו לכם על-המזבח, לכפר על-נפשתיכם; כי-הדם הוא בנפש יכפר: 12 על-כן אמרתי לבני ישראל, כל-נפש מכם לא-תאכל דם; והגר הגר בתוככם לא-יאכל דם: ס 13 ואיש איש מבני ישראל, ומן-הגר הגר בתוכם, אשר יצוד ציד חיה או-עוף אשר יאכל; ושפך את-דמו, וכסהו בעפר: 14 כי-נפש כל-בשר, דמו בנפשו הוא, ואמר לבני ישראל, דם כל-בשר לא תאכלו; כי נפש כל-בשר דמו הוא, כל-אכליו יכרת: 15 וכל-נפש, אשר תאכל נבלה וטרפה, באזרח ובגר; וכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד-הערב וטהר: 16 ואם לא יכבס, ובשרו לא ירחץ; ונשא עונו: פ