יג ויהי דבר-יהוה אלי לאמר: 2 בן-אדם הנבא אל-נביאי ישראל הנבאים; ואמרת לנביאי מלבם, שמעו דבר-יהוה: 3 כה אמר אדני יהוה, הוי על-הנביאים הנבלים; אשר הלכים אחר רוחם ולבלתי ראו: 4 כשעלים בחרבות; נביאיך ישראל היו: 5 לא עליתם בפרצות, ותגדרו גדר על-בית ישראל; לעמד במלחמה ביום יהוה: 6 חזו שוא וקסם כזב, האמרים נאם-יהוה, ויהוה לא שלחם; ויחלו לקים דבר: 7 הלוא מחזה-שוא חזיתם, ומקסם כזב אמרתם; ואמרים נאם-יהוה, ואני לא דברתי: ס 8 לכן, כה אמר אדני יהוה, יען דברכם שוא, וחזיתם כזב; לכן הנני אליכם, נאם אדני יהוה: 9 והיתה ידי, אל-הנביאים החזים שוא והקסמים כזב, בסוד עמי לא-יהיו, ובכתב בית-ישראל לא יכתבו, ואל-אדמת ישראל לא יבאו; וידעתם כי אני אדני יהוה: 10 יען וביען הטעו את-עמי לאמר שלום ואין שלום; והוא בנה חיץ, והנם טחים אתו תפל: 11 אמר אל-טחי תפל ויפל; היה גשם שוטף, ואתנה אבני אלגביש תפלנה, ורוח סערות תבקע: 12 והנה נפל הקיר; הלוא יאמר אליכם, איה הטיח אשר טחתם: ס 13 לכן, כה אמר אדני יהוה, ובקעתי רוח-סערות בחמתי; וגשם שטף באפי יהיה, ואבני אלגביש בחמה לכלה: 14 והרסתי את-הקיר אשר-טחתם תפל והגעתיהו אל-הארץ ונגלה יסדו; ונפלה וכליתם בתוכה, וידעתם כי-אני יהוה: 15 וכליתי את-חמתי בקיר, ובטחים אתו תפל; ואמר לכם אין הקיר, ואין הטחים אתו: 16 נביאי ישראל, הנבאים אל-ירושלם, והחזים לה חזון שלם; ואין שלם, נאם אדני יהוה: פ
17 ואתה בן-אדם, שים פניך אל-בנות עמך, המתנבאות מלבהן; והנבא עליהן: 18 ואמרת כה-אמר אדני יהוה, הוי למתפרות כסתות על כל-אצילי ידי, ועשות המספחות על-ראש כל-קומה לצודד נפשות; הנפשות תצודדנה לעמי, ונפשות לכנה תחיינה: 19 ותחללנה אתי אל-עמי, בשעלי שערים ובפתותי לחם, להמית נפשות אשר לא-תמותנה, ולחיות נפשות אשר לא-תחיינה; בכזבכם, לעמי שמעי כזב: ס 20 לכן כה-אמר אדני יהוה, הנני אל-כסתותיכנה אשר אתנה מצדדות שם את-הנפשות לפרחות, וקרעתי אתם, מעל זרועתיכם; ושלחתי את-הנפשות, אשר אתם מצדדות את-נפשים לפרחת: 21 וקרעתי את-מספחתיכם, והצלתי את-עמי מידכן, ולא-יהיו עוד בידכן למצודה; וידעתן כי-אני יהוה: 22 יען הכאות לב-צדיק שקר, ואני לא הכאבתיו; ולחזק ידי רשע, לבלתי-שוב מדרכו הרע להחיתו: 23 לכן, שוא לא תחזינה, וקסם לא-תקסמנה עוד; והצלתי את-עמי מידכן, וידעתן כי-אני יהוה: