טז ויהי דבר-יהוה אלי לאמר: 2 בן-אדם הודע את-ירושלם את-תועבתיה: 3 ואמרת כה-אמר אדני יהוה לירושלם, מכרתיך ומלדתיך, מארץ הכנעני; אביך האמרי ואמך חתית: 4 ומולדותיך, ביום הולדת אתך לא-כרת שרך, ובמים לא-רחצת למשעי; והמלח לא המלחת, והחתל לא חתלת: 5 לא-חסה עליך עין, לעשות לך אחת מאלה לחמלה עליך; ותשלכי אל-פני השדה בגעל נפשך, ביום הלדת אתך: 6 ואעבר עליך ואראך, מתבוססת בדמיך; ואמר לך בדמיך חיי, ואמר לך בדמיך חיי: 7 רבבה, כצמח השדה נתתיך, ותרבי ותגדלי, ותבאי בעדי עדיים; שדים נכנו ושערך צמח, ואת ערם ועריה: 8 ואעבר עליך ואראך, והנה עתך עת דדים, ואפרש כנפי עליך, ואכסה ערותך; ואשבע לך ואבוא בברית אתך, נאם אדני יהוה ותהיי לי: 9 וארחצך במים, ואשטף דמיך מעליך; ואסכך בשמן: 10 ואלבישך רקמה, ואנעלך תחש; ואחבשך בשש, ואכסך משי: 11 ואעדך עדי; ואתנה צמידים על-ידיך, ורביד על-גרונך: 12 ואתן נזם על-אפך, ועגילים על-אזניך; ועטרת תפארת בראשך: 13 ותעדי זהב וכסף, ומלבושך ששי (שש) ומשי ורקמה, סלת ודבש ושמן אכלתי (אכלת); ותיפי במאד מאד, ותצלחי למלוכה: 14 ויצא לך שם בגוים ביפיך; כי כליל הוא, בהדרי אשר-שמתי עליך, נאם אדני יהוה: 15 ותבטחי ביפיך, ותזני על-שמך; ותשפכי את-תזנותיך על-כל-עובר לו-יהי: 16 ותקחי מבגדיך, ותעשי-לך במות טלאות, ותזני עליהם; לא באות ולא יהיה: 17 ותקחי כלי תפארתך, מזהבי ומכספי אשר נתתי לך, ותעשי-לך צלמי זכר; ותזני-בם: 18 ותקחי את-בגדי רקמתך ותכסים; ושמני וקטרתי, נתתי (נתת) לפניהם: 19 ולחמי אשר-נתתי לך סלת ושמן ודבש האכלתיך, ונתתיהו לפניהם לריח ניחח ויהי; נאם אדני יהוה: 20 ותקחי את-בניך ואת-בנותיך אשר ילדת לי, ותזבחים להם לאכול; המעט מתזנתך (מתזנותיך): 21 ותשחטי את-בני; ותתנים, בהעביר אותם להם: 22 ואת כל-תועבתיך ותזנתיך, לא זכרתי (זכרת) את-ימי נעוריך; בהיותך ערם ועריה, מתבוססת בדמך היית: 23 ויהי אחרי כל-רעתך; אוי אוי לך, נאם אדני יהוה: 24 ותבני-לך גב; ותעשי-לך רמה בכל-רחוב: 25 אל-כל-ראש דרך, בנית רמתך, ותתעבי את-יפיך, ותפשקי את-רגליך לכל-עובר; ותרבי את-תזנתך (תזנותיך): 26 ותזני אל-בני-מצרים שכניך גדלי בשר; ותרבי את-תזנתך להכעיסני: 27 והנה נטיתי ידי עליך, ואגרע חקך; ואתנך בנפש שנאותיך בנות פלשתים, הנכלמות מדרכך זמה: 28 ותזני אל-בני אשור, מבלתי שבעתך; ותזנים וגם לא שבעת: 29 ותרבי את-תזנותך אל-ארץ כנען כשדימה; וגם-בזאת לא שבעת: 30 מה אמלה לבתך, נאם אדני יהוה; בעשותך את-כל-אלה, מעשה אשה-זונה שלטת: 31 בבנותיך גבך בראש כל-דרך, ורמתך עשיתי (עשית) בכל-רחוב; ולא-הייתי (היית) כזונה לקלס אתנן: 32 האשה המנאפת; תחת אישה, תקח את-זרים: 33 לכל-זנות יתנו-נדה; ואת נתת את-נדניך לכל-מאהביך, ותשחדי אותם, לבוא אליך מסביב בתזנותיך: 34 ויהי-בך הפך מן-הנשים בתזנותיך, ואחריך לא זונה; ובתתך אתנן, ואתנן לא נתן-לך ותהי להפך: 35 לכן זונה, שמעי דבר-יהוה: פ
36 כה-אמר אדני יהוה, יען השפך נחשתך ותגלה ערותך, בתזנותיך על-מאהביך; ועל כל-גלולי תועבותיך, וכדמי בניך, אשר נתת להם: 37 לכן הנני מקבץ את-כל-מאהביך אשר ערבת עליהם, ואת כל-אשר אהבת, על כל-אשר שנאת; וקבצתי אתם עליך מסביב, וגליתי ערותך אלהם, וראו את-כל-ערותך: 38 ושפטתיך משפטי נאפות, ושפכת דם; ונתתיך דם חמה וקנאה: 39 ונתתי אותך בידם, והרסו גבך ונתצו רמתיך, והפשיטו אותך בגדיך, ולקחו כלי תפארתך; והניחוך עירם ועריה: 40 והעלו עליך קהל, ורגמו אותך באבן; ובתקוך בחרבותם: 41 ושרפו בתיך באש, ועשו-בך שפטים, לעיני נשים רבות; והשבתיך מזונה, וגם-אתנן לא תתני-עוד: 42 והנחתי חמתי בך, וסרה קנאתי ממך; ושקטתי, ולא אכעס עוד: 43 יען, אשר לא-זכרתי (זכרת) את-ימי נעוריך, ותרגזי-לי בכל-אלה; וגם-אני הא דרכך בראש נתתי, נאם אדני יהוה, ולא עשיתי (עשית) את-הזמה, על כל-תועבתיך: 44 הנה כל-המשל, עליך ימשל לאמר; כאמה בתה: 45 בת-אמך את, געלת אישה ובניה; ואחות אחותך את, אשר געלו אנשיהן ובניהן, אמכן חתית, ואביכן אמרי: 46 ואחותך הגדולה שמרון היא ובנותיה, היושבת על-שמאולך; ואחותך הקטנה ממך, היושבת מימינך, סדם ובנותיה: 47 ולא בדרכיהן הלכת, ובתועבותיהן עשיתי (עשית); כמעט קט, ותשחתי מהן בכל-דרכיך: 48 חי-אני, נאם אדני יהוה, אם-עשתה סדם אחותך, היא ובנותיה; כאשר עשית, את ובנותיך: 49 הנה-זה היה, עון סדם אחותך; גאון שבעת-לחם ושלות השקט, היה לה ולבנותיה, ויד-עני ואביון לא החזיקה: 50 ותגבהינה, ותעשינה תועבה לפני; ואסיר אתהן כאשר ראיתי: ס 51 ושמרון, כחצי חטאתיך לא חטאה; ותרבי את-תועבותיך מהנה, ותצדקי את-אחותך (אחותיך), בכל-תועבותיך אשר עשיתי (עשית): 52 גם-את שאי כלמתך, אשר פללת לאחותך, בחטאתיך אשר-התעבת מהן תצדקנה ממך; וגם-את בושי ושאי כלמתך, בצדקתך אחיותך: 53 ושבתי את-שביתהן, את-שבית (שבות) סדם ובנותיה, ואת-שבית (שבות) שמרון ובנותיה; ושבית (ושבות) שביתיך בתוכהנה: 54 למען תשאי כלמתך, ונכלמת מכל אשר עשית; בנחמך אתן: 55 ואחותיך, סדם ובנותיה תשבן לקדמתן, ושמרון ובנותיה, תשבן לקדמתן; ואת ובנותיך, תשבינה לקדמתכן: 56 ולוא היתה סדם אחותך, לשמועה בפיך; ביום גאוניך: 57 בטרם תגלה רעתך, כמו, עת חרפת בנות-ארם, וכל-סביבותיה בנות פלשתים; השאטות אותך מסביב: 58 את-זמתך ואת-תועבותיך את נשאתים; נאם יהוה: ס 59 כי כה אמר אדני יהוה, ועשית (ועשיתי) אותך כאשר עשית; אשר-בזית אלה להפר ברית: 60 וזכרתי אני את-בריתי אותך בימי נעוריך; והקמותי לך ברית עולם: 61 וזכרת את-דרכיך ונכלמת, בקחתך, את-אחותיך הגדלות ממך, אל-הקטנות ממך; ונתתי אתהן לך לבנות ולא מבריתך: 62 והקימותי אני את-בריתי אתך; וידעת כי-אני יהוה: 63 למען תזכרי ובשת, ולא יהיה-לך עוד פתחון פה, מפני כלמתך; בכפרי-לך לכל-אשר עשית, נאם אדני יהוה: ס