יט ואתה שא קינה, אל-נשיאי ישראל: 2 ואמרת, מה אמך לביא, בין אריות רבצה; בתוך כפרים רבתה גוריה: 3 ותעל אחד מגריה כפיר היה; וילמד לטרף-טרף אדם אכל: 4 וישמעו אליו גוים בשחתם נתפש; ויבאהו בחחים אל-ארץ מצרים: 5 ותרא כי נוחלה, אבדה תקותה; ותקח אחד מגריה כפיר שמתהו: 6 ויתהלך בתוך-אריות כפיר היה; וילמד לטרף-טרף אדם אכל: 7 וידע אלמנותיו, ועריהם החריב; ותשם ארץ ומלאה, מקול שאגתו: 8 ויתנו עליו גוים סביב ממדינות; ויפרשו עליו רשתם בשחתם נתפש: 9 ויתנהו בסוגר בחחים, ויבאהו אל-מלך בבל; יבאהו במצדות, למען, לא-ישמע קולו עוד אל-הרי ישראל: פ
10 אמך כגפן בדמך על-מים שתולה; פריה וענפה, היתה ממים רבים: 11 ויהיו-לה מטות עז, אל-שבטי משלים, ותגבה קומתו על-בין עבתים; וירא בגבהו, ברב דליתיו: 12 ותתש בחמה לארץ השלכה, ורוח הקדים הוביש פריה; התפרקו ויבשו מטה עזה אש אכלתהו: 13 ועתה שתולה במדבר; בארץ ציה וצמא: 14 ותצא אש ממטה בדיה פריה אכלה, ולא-היה בה מטה-עז שבט למשול; קינה היא ותהי לקינה: פ