כג ויהי דבר-יהוה אלי לאמר: 2 בן-אדם; שתים נשים, בנות אם-אחת היו: 3 ותזנינה במצרים, בנעוריהן זנו; שמה מעכו שדיהן, ושם עשו, דדי בתוליהן: 4 ושמותן, אהלה הגדולה ואהליבה אחותה, ותהיינה לי, ותלדנה בנים ובנות; ושמותן שמרון אהלה, וירושלם אהליבה: 5 ותזן אהלה תחתי; ותעגב על-מאהביה, אל-אשור קרובים: 6 לבשי תכלת פחות וסגנים, בחורי חמד כלם; פרשים רכבי סוסים: 7 ותתן תזנותיה עליהם, מבחר בני-אשור כלם; ובכל אשר-עגבה בכל-גלוליהם נטמאה: 8 ואת-תזנותיה ממצרים לא עזבה, כי אותה שכבו בנעוריה, והמה עשו דדי בתוליה; וישפכו תזנותם עליה: 9 לכן נתתיה ביד-מאהביה; ביד בני אשור, אשר עגבה עליהם: 10 המה גלו ערותה, בניה ובנותיה לקחו, ואותה בחרב הרגו; ותהי-שם לנשים, ושפוטים עשו בה: ס 11 ותרא אחותה אהליבה, ותשחת עגבתה ממנה; ואת-תזנותיה, מזנוני אחותה: 12 אל-בני אשור עגבה פחות וסגנים קרבים לבשי מכלול, פרשים רכבי סוסים; בחורי חמד כלם: 13 וארא כי נטמאה; דרך אחד לשתיהן: 14 ותוסף אל-תזנותיה; ותרא, אנשי מחקה על-הקיר, צלמי כשדיים (כשדים), חקקים בששר: 15 חגורי אזור במתניהם, סרוחי טבולים בראשיהם, מראה שלשים כלם; דמות בני-בבל כשדים, ארץ מולדתם: 16 ותעגב (ותעגבה) עליהם למראה עיניה; ותשלח מלאכים אליהם כשדימה: 17 ויבאו אליה בני-בבל למשכב דדים, ויטמאו אותה בתזנותם; ותטמא-בם, ותקע נפשה מהם: 18 ותגל תזנותיה, ותגל את-ערותה; ותקע נפשי מעליה, כאשר נקעה נפשי מעל אחותה: 19 ותרבה את-תזנותיה; לזכר את-ימי נעוריה, אשר זנתה בארץ מצרים: 20 ותעגבה, על פלגשיהם; אשר בשר-חמורים בשרם, וזרמת סוסים זרמתם: 21 ותפקדי, את זמת נעוריך; בעשות ממצרים דדיך, למען שדי נעוריך: ס 22 לכן אהליבה, כה-אמר אדני יהוה, הנני מעיר את-מאהביך עליך, את אשר-נקעה נפשך מהם; והבאתים עליך מסביב: 23 בני בבל וכל-כשדים, פקוד ושוע וקוע, כל-בני אשור אותם; בחורי חמד פחות וסגנים כלם, שלשים וקרואים, רכבי סוסים כלם: 24 ובאו עליך הצן רכב וגלגל ובקהל עמים, צנה ומגן וקובע, ישימו עליך סביב; ונתתי לפניהם משפט, ושפטוך במשפטיהם: 25 ונתתי קנאתי בך, ועשו אותך בחמה, אפך ואזניך יסירו, ואחריתך בחרב תפול; המה, בניך ובנותיך יקחו, ואחריתך תאכל באש: 26 והפשיטוך את-בגדיך; ולקחו כלי תפארתך: 27 והשבתי זמתך ממך, ואת-זנותך מארץ מצרים; ולא-תשאי עיניך אליהם, ומצרים לא תזכרי-עוד: ס 28 כי כה אמר אדני יהוה, הנני נתנך, ביד אשר שנאת; ביד אשר-נקעה נפשך מהם: 29 ועשו אותך בשנאה, ולקחו כל-יגיעך, ועזבוך עירם ועריה; ונגלה ערות זנוניך, וזמתך ותזנותיך: 30 עשה אלה לך; בזנותך אחרי גוים, על אשר-נטמאת בגלוליהם: 31 בדרך אחותך הלכת; ונתתי כוסה בידך: ס 32 כה אמר אדני יהוה, כוס אחותך תשתי, העמקה והרחבה; תהיה לצחק וללעג מרבה להכיל: 33 שכרון ויגון תמלאי; כוס שמה ושממה, כוס אחותך שמרון: 34 ושתית אותה ומצית, ואת-חרשיה תגרמי ושדיך תנתקי; כי אני דברתי, נאם אדני יהוה: ס 35 לכן, כה אמר אדני יהוה, יען שכחת אותי, ותשליכי אותי אחרי גוך; וגם-את שאי זמתך ואת-תזנותיך: ס 36 ויאמר יהוה אלי, בן-אדם התשפוט את-אהלה ואת-אהליבה; והגד להן, את תועבותיהן: 37 כי נאפו, ודם בידיהן, ואת-גלוליהן נאפו; וגם את-בניהן אשר ילדו-לי, העבירו להם לאכלה: 38 עוד זאת עשו לי; טמאו את-מקדשי ביום ההוא, ואת-שבתותי חללו: 39 ובשחטם את-בניהם לגלוליהם, ויבאו אל-מקדשי ביום ההוא לחללו; והנה-כה עשו בתוך ביתי: 40 ואף, כי תשלחנה לאנשים, באים ממרחק; אשר מלאך שלוח אליהם והנה-באו, לאשר רחצת כחלת עיניך ועדית עדי: 41 וישבת על-מטה כבודה, ושלחן ערוך לפניה; וקטרתי ושמני שמת עליה: 42 וקול המון שלו בה, ואל-אנשים מרב אדם, מובאים סובאים (סבאים) ממדבר; ויתנו צמידים אל-ידיהן, ועטרת תפארת על-ראשיהן: 43 ואמר לבלה נאופים; עת (עתה) יזנה (יזנו) תזנותה והיא: 44 ויבוא אליה, כבוא אל-אשה זונה; כן באו, אל-אהלה ואל-אהליבה, אשת הזמה: 45 ואנשים צדיקם, המה ישפטו אותהם, משפט נאפות, ומשפט שפכות דם; כי נאפת הנה, ודם בידיהן: ס 46 כי כה אמר אדני יהוה; העלה עליהם קהל, ונתן אתהן לזעוה ולבז: 47 ורגמו עליהן אבן קהל, וברא אותהן בחרבותם; בניהם ובנותיהם יהרגו, ובתיהן באש ישרפו: 48 והשבתי זמה מן-הארץ; ונוסרו כל-הנשים, ולא תעשינה כזמתכנה: 49 ונתנו זמתכנה עליכן, וחטאי גלוליכן תשאינה; וידעתם כי אני אדני יהוה: פ