כד ויהי דבר-יהוה אלי בשנה התשיעית בחדש העשירי, בעשור לחדש לאמר: 2 בן-אדם, כתוב- (כתב-) לך את-שם היום, את-עצם היום הזה; סמך מלך-בבל אל-ירושלם, בעצם היום הזה: 3 ומשל אל-בית-המרי משל, ואמרת אליהם, כה אמר אדני יהוה; שפת הסיר שפת, וגם-יצק בו מים: 4 אסף נתחיה אליה, כל-נתח טוב ירך וכתף; מבחר עצמים מלא: 5 מבחר הצאן לקוח, וגם דור העצמים תחתיה; רתח רתחיה, גם-בשלו עצמיה בתוכה: ס 6 לכן כה-אמר אדני יהוה, אוי עיר הדמים, סיר אשר חלאתה בה, וחלאתה, לא יצאה ממנה; לנתחיה לנתחיה הוציאה, לא-נפל עליה גורל: 7 כי דמה בתוכה היה, על-צחיח סלע שמתהו; לא שפכתהו על-הארץ, לכסות עליו עפר: 8 להעלות חמה לנקם נקם, נתתי את-דמה על-צחיח סלע; לבלתי הכסות: פ
9 לכן, כה אמר אדני יהוה, אוי עיר הדמים; גם-אני אגדיל המדורה: 10 הרבה העצים הדלק האש, התם הבשר; והרקח המרקחה, והעצמות יחרו: 11 והעמידה על-גחליה רקה; למען תחם וחרה נחשתה, ונתכה בתוכה טמאתה, תתם חלאתה: 12 תאנים הלאת; ולא-תצא ממנה רבת חלאתה, באש חלאתה: 13 בטמאתך זמה; יען טהרתיך ולא טהרת, מטמאתך לא תטהרי-עוד, עד-הניחי את-חמתי בך: 14 אני יהוה דברתי באה ועשיתי, לא-אפרע ולא-אחוס ולא אנחם; כדרכיך וכעלילותיך שפטוך, נאם אדני יהוה: פ
15 ויהי דבר-יהוה אלי לאמר: 16 בן-אדם הנני לקח ממך את-מחמד עיניך במגפה; ולא תספד ולא תבכה, ולוא תבוא דמעתך: 17 האנק דם, מתים אבל לא-תעשה, פארך חבוש עליך, ונעליך תשים ברגליך; ולא תעטה על-שפם, ולחם אנשים לא תאכל: 18 ואדבר אל-העם בבקר, ותמת אשתי בערב; ואעש בבקר כאשר צויתי: 19 ויאמרו אלי העם; הלא-תגיד לנו מה-אלה לנו, כי אתה עשה: 20 ואמר אליהם; דבר-יהוה, היה אלי לאמר: 21 אמר לבית ישראל, כה-אמר אדני יהוה, הנני מחלל את-מקדשי גאון עזכם, מחמד עיניכם ומחמל נפשכם; ובניכם ובנותיכם אשר עזבתם בחרב יפלו: 22 ועשיתם כאשר עשיתי; על-שפם לא תעטו, ולחם אנשים לא תאכלו: 23 ופארכם על-ראשיכם, ונעליכם ברגליכם, לא תספדו ולא תבכו; ונמקתם בעונתיכם, ונהמתם איש אל-אחיו: 24 והיה יחזקאל לכם למופת, ככל אשר-עשה תעשו; בבאה וידעתם כי אני אדני יהוה: ס 25 ואתה בן-אדם, הלוא, ביום קחתי מהם את-מעוזם, משוש תפארתם; את-מחמד עיניהם ואת-משא נפשם, בניהם ובנותיהם: 26 ביום ההוא, יבוא הפליט אליך; להשמעות אזנים: 27 ביום ההוא, יפתח פיך את-הפליט, ותדבר ולא תאלם עוד; והיית להם למופת, וידעו כי-אני יהוה: ס