כו ויהי בעשתי-עשרה שנה באחד לחדש; היה דבר-יהוה אלי לאמר: 2 בן-אדם, יען אשר-אמרה צר על-ירושלם האח, נשברה דלתות העמים נסבה אלי; אמלאה החרבה: 3 לכן, כה אמר אדני יהוה, הנני עליך צר; והעליתי עליך גוים רבים, כהעלות הים לגליו: 4 ושחתו חמות צר, והרסו מגדליה, וסחיתי עפרה ממנה; ונתתי אותה לצחיח סלע: 5 משטח חרמים תהיה בתוך הים, כי אני דברתי, נאם אדני יהוה; והיתה לבז לגוים: 6 ובנותיה אשר בשדה, בחרב תהרגנה; וידעו כי-אני יהוה: פ
7 כי כה אמר אדני יהוה, הנני מביא אל-צר, נבוכדראצר מלך-בבל מצפון מלך מלכים; בסוס וברכב ובפרשים וקהל ועם-רב: 8 בנותיך בשדה בחרב יהרג; ונתן עליך דיק, ושפך עליך סללה, והקים עליך צנה: 9 ומחי קבלו, יתן בחמותיך; ומגדלתיך, יתץ בחרבותיו: 10 משפעת סוסיו יכסך אבקם; מקול פרש וגלגל ורכב, תרעשנה חומותיך, בבאו בשעריך, כמבואי עיר מבקעה: 11 בפרסות סוסיו, ירמס את-כל-חוצותיך; עמך בחרב יהרג, ומצבות עזך לארץ תרד: 12 ושללו חילך, ובזזו רכלתך, והרסו חומותיך, ובתי חמדתך יתצו; ואבניך ועציך ועפרך, בתוך מים ישימו: 13 והשבתי המון שיריך; וקול כנוריך, לא ישמע עוד: 14 ונתתיך לצחיח סלע, משטח חרמים תהיה, לא תבנה עוד; כי אני יהוה דברתי, נאם אדני יהוה: ס 15 כה אמר אדני יהוה לצור; הלא מקול מפלתך, באנק חלל בהרג הרג בתוכך, ירעשו האיים: 16 וירדו מעל כסאותם, כל נשיאי הים, והסירו את-מעיליהם, ואת-בגדי רקמתם יפשטו; חרדות ילבשו על-הארץ ישבו, וחרדו לרגעים, ושממו עליך: 17 ונשאו עליך קינה ואמרו לך, איך אבדת, נושבת מימים; העיר ההללה, אשר היתה חזקה בים היא וישביה, אשר-נתנו חתיתם לכל-יושביה: 18 עתה יחרדו האין, יום מפלתך; ונבהלו האיים אשר-בים מצאתך: ס 19 כי כה אמר אדני יהוה, בתתי אתך עיר נחרבת, כערים אשר לא-נושבו; בהעלות עליך את-תהום, וכסוך המים הרבים: 20 והורדתיך את-יורדי בור אל-עם עולם, והושבתיך בארץ תחתיות כחרבות מעולם את-יורדי בור, למען לא תשבי; ונתתי צבי בארץ חיים: 21 בלהות אתנך ואינך; ותבקשי, ולא-תמצאי עוד לעולם, נאם אדני יהוה: ס