כח ויהי דבר-יהוה אלי לאמר: 2 בן-אדם אמר לנגיד צר כה-אמר אדני יהוה, יען גבה לבך ותאמר אל אני, מושב אלהים ישבתי בלב ימים; ואתה אדם ולא-אל, ותתן לבך כלב אלהים: 3 הנה חכם אתה מדנאל (מדניאל); כל-סתום לא עממוך: 4 בחכמתך ובתבונתך, עשית לך חיל; ותעש זהב וכסף באוצרותיך: 5 ברב חכמתך ברכלתך הרבית חילך; ויגבה לבבך בחילך: ס 6 לכן כה אמר אדני יהוה; יען תתך את-לבבך כלב אלהים: 7 לכן, הנני מביא עליך זרים, עריצי גוים; והריקו חרבותם על-יפי חכמתך, וחללו יפעתך: 8 לשחת יורדוך; ומתה ממותי חלל בלב ימים: 9 האמר תאמר אלהים אני, לפני הרגך; ואתה אדם ולא-אל ביד מחלליך: 10 מותי ערלים תמות ביד-זרים; כי אני דברתי, נאם אדני יהוה: ס 11 ויהי דבר-יהוה אלי לאמר: 12 בן-אדם שא קינה על-מלך צור; ואמרת לו, כה אמר אדני יהוה, אתה חותם תכנית, מלא חכמה וכליל יפי: 13 בעדן גן-אלהים היית, כל-אבן יקרה מסכתך אדם פטדה ויהלם, תרשיש שהם וישפה, ספיר נפך, וברקת וזהב; מלאכת תפיך ונקביך בך, ביום הבראך כוננו: 14 את-כרוב, ממשח הסוכך; ונתתיך, בהר קדש אלהים היית, בתוך אבני-אש התהלכת: 15 תמים אתה בדרכיך, מיום הבראך; עד-נמצא עולתה בך: 16 ברב רכלתך, מלו תוכך חמס ותחטא; ואחללך מהר אלהים ואבדך כרוב הסכך, מתוך אבני-אש: 17 גבה לבך ביפיך, שחת חכמתך על-יפעתך; על-ארץ השלכתיך, לפני מלכים נתתיך לראוה בך: 18 מרב עוניך, בעול רכלתך, חללת מקדשיך; ואוצא-אש מתוכך היא אכלתך, ואתנך לאפר על-הארץ, לעיני כל-ראיך: 19 כל-יודעיך בעמים, שממו עליך; בלהות היית, ואינך עד-עולם: פ
20 ויהי דבר-יהוה אלי לאמר: 21 בן-אדם שים פניך אל-צידון; והנבא עליה: 22 ואמרת, כה אמר אדני יהוה, הנני עליך צידון, ונכבדתי בתוכך; וידעו כי-אני יהוה, בעשותי בה שפטים ונקדשתי בה: 23 ושלחתי-בה דבר ודם בחוצותיה, ונפלל חלל בתוכה, בחרב עליה מסביב; וידעו כי-אני יהוה: 24 ולא-יהיה עוד לבית ישראל, סלון ממאיר וקוץ מכאב, מכל סביבתם, השאטים אותם; וידעו, כי אני אדני יהוה: ס 25 כה-אמר אדני יהוה, בקבצי את-בית ישראל, מן-העמים אשר נפצו בם, ונקדשתי בם לעיני הגוים; וישבו על-אדמתם, אשר נתתי לעבדי ליעקב: 26 וישבו עליה לבטח, ובנו בתים ונטעו כרמים, וישבו לבטח; בעשותי שפטים, בכל השאטים אתם מסביבותם, וידעו, כי אני יהוה אלהיהם: ס