לא ויהי, באחת עשרה שנה, בשלישי באחד לחדש; היה דבר-יהוה אלי לאמר: 2 בן-אדם אמר אל-פרעה מלך-מצרים ואל-המונו; אל-מי דמית בגדלך: 3 הנה אשור ארז בלבנון, יפה ענף וחרש מצל וגבה קומה; ובין עבתים, היתה צמרתו: 4 מים גדלוהו, תהום רממתהו; את-נהרתיה, הלך סביבות מטעה, ואת-תעלתיה שלחה, אל כל-עצי השדה: 5 על-כן גבהא קמתו, מכל עצי השדה; ותרבינה סרעפתיו ותארכנה פארתו (פארתיו) ממים רבים בשלחו: 6 בסעפתיו קננו כל-עוף השמים, ותחת פארתיו ילדו, כל חית השדה; ובצלו ישבו, כל גוים רבים: 7 וייף בגדלו, בארך דליותיו; כי-היה שרשו אל-מים רבים: 8 ארזים לא-עממהו בגן-אלהים, ברושים, לא דמו אל-סעפתיו, וערמנים לא-היו כפארתיו; כל-עץ בגן-אלהים, לא-דמה אליו ביפיו: 9 יפה עשיתיו, ברב דליותיו; ויקנאהו כל-עצי-עדן, אשר בגן האלהים: ס 10 לכן, כה אמר אדני יהוה, יען אשר גבהת בקומה; ויתן צמרתו אל-בין עבותים, ורם לבבו בגבהו: 11 ואתנהו, ביד איל גוים; עשו יעשה לו, כרשעו גרשתהו: 12 ויכרתהו זרים עריצי גוים ויטשהו; אל-ההרים ובכל-גאיות נפלו דליותיו, ותשברנה פארתיו בכל אפיקי הארץ, וירדו מצלו כל-עמי הארץ ויטשהו: 13 על-מפלתו ישכנו כל-עוף השמים; ואל-פארתיו היו, כל חית השדה: 14 למען אשר לא-יגבהו בקומתם כל-עצי-מים, ולא-יתנו את-צמרתם אל-בין עבתים, ולא-יעמדו אליהם בגבהם כל-שתי מים; כי-כלם נתנו למות אל-ארץ תחתית, בתוך בני אדם אל-יורדי בור: ס 15 כה-אמר אדני יהוה, ביום רדתו שאולה האבלתי כסתי עליו את-תהום, ואמנע נהרותיה, ויכלאו מים רבים; ואקדר עליו לבנון, וכל-עצי השדה עליו עלפה: 16 מקול מפלתו הרעשתי גוים, בהורדי אתו שאולה את-יורדי בור; וינחמו בארץ תחתית כל-עצי-עדן, מבחר וטוב-לבנון כל-שתי מים: 17 גם-הם, אתו ירדו שאולה אל-חללי-חרב; וזרעו ישבו בצלו בתוך גוים: 18 אל-מי דמית ככה בכבוד ובגדל בעצי-עדן; והורדת את-עצי-עדן אל-ארץ תחתית, בתוך ערלים תשכב את-חללי-חרב, הוא פרעה וכל-המונה, נאם אדני יהוה: ס