לב ויהי בשתי עשרה שנה, בשני-עשר חדש באחד לחדש; היה דבר-יהוה אלי לאמר: 2 בן-אדם, שא קינה על-פרעה מלך-מצרים, ואמרת אליו, כפיר גוים נדמית; ואתה כתנים בימים, ותגח בנהרותיך, ותדלח-מים ברגליך, ותרפס נהרותם: 3 כה אמר אדני יהוה, ופרשתי עליך את-רשתי, בקהל עמים רבים; והעלוך בחרמי: 4 ונטשתיך בארץ, על-פני השדה אטילך; והשכנתי עליך כל-עוף השמים, והשבעתי ממך חית כל-הארץ: 5 ונתתי את-בשרך על-ההרים; ומלאתי הגאיות רמותך: 6 והשקיתי ארץ צפתך מדמך אל-ההרים; ואפקים ימלאון ממך: 7 וכסיתי בכבותך שמים, והקדרתי את-ככביהם; שמש בענן אכסנו, וירח לא-יאיר אורו: 8 כל-מאורי אור בשמים, אקדירם עליך; ונתתי חשך על-ארצך, נאם אדני יהוה: 9 והכעסתי, לב עמים רבים; בהביאי שברך בגוים, על-ארצות אשר לא-ידעתם: 10 והשמותי עליך עמים רבים, ומלכיהם ישערו עליך שער, בעופפי חרבי על-פניהם; וחרדו לרגעים איש לנפשו, ביום מפלתך: ס 11 כי כה אמר אדני יהוה; חרב מלך-בבל תבואך: 12 בחרבות גבורים אפיל המונך, עריצי גוים כלם; ושדדו את-גאון מצרים, ונשמד כל-המונה: 13 והאבדתי את-כל-בהמתה, מעל מים רבים; ולא תדלחם רגל-אדם עוד, ופרסות בהמה לא תדלחם: 14 אז אשקיע מימיהם, ונהרותם כשמן אוליך; נאם אדני יהוה: 15 בתתי את-ארץ מצרים שממה ונשמה, ארץ ממלאה, בהכותי את-כל-יושבי בה; וידעו כי-אני יהוה: 16 קינה היא וקוננוה, בנות הגוים תקוננה אותה; על-מצרים ועל-כל-המונה תקוננה אותה, נאם אדני יהוה: פ
17 ויהי בשתי עשרה שנה, בחמשה עשר לחדש; היה דבר-יהוה אלי לאמר: 18 בן-אדם נהה על-המון מצרים והורדהו; אותה ובנות גוים אדרם אל-ארץ תחתיות את-יורדי בור: 19 ממי נעמת; רדה והשכבה את-ערלים: 20 בתוך חללי-חרב יפלו; חרב נתנה, משכו אותה וכל-המוניה: 21 ידברו-לו אלי גבורים מתוך שאול את-עזריו; ירדו שכבו הערלים חללי-חרב: 22 שם אשור וכל-קהלה, סביבותיו קברתיו; כלם חללים, הנפלים בחרב: 23 אשר נתנו קברתיה בירכתי-בור, ויהי קהלה, סביבות קברתה; כלם חללים נפלים בחרב, אשר-נתנו חתית בארץ חיים: 24 שם עילם וכל-המונה, סביבות קברתה; כלם חללים הנפלים בחרב אשר-ירדו ערלים אל-ארץ תחתיות, אשר נתנו חתיתם בארץ חיים, וישאו כלמתם את-יורדי בור: 25 בתוך חללים נתנו משכב לה בכל-המונה, סביבותיו קברתה; כלם ערלים חללי-חרב כי-נתן חתיתם בארץ חיים, וישאו כלמתם את-יורדי בור, בתוך חללים נתן: 26 שם משך תבל וכל-המונה, סביבותיו קברותיה; כלם ערלים מחללי חרב, כי-נתנו חתיתם בארץ חיים: 27 ולא ישכבו את-גבורים, נפלים מערלים; אשר ירדו-שאול בכלי-מלחמתם ויתנו את-חרבותם תחת ראשיהם, ותהי עונתם על-עצמותם, כי-חתית גבורים בארץ חיים: 28 ואתה, בתוך ערלים תשבר ותשכב את-חללי-חרב: 29 שמה אדום, מלכיה וכל-נשיאיה, אשר-נתנו בגבורתם את-חללי-חרב; המה את-ערלים ישכבו ואת-ירדי בור: 30 שמה נסיכי צפון כלם וכל-צדני; אשר-ירדו את-חללים, בחתיתם; מגבורתם בושים, וישכבו ערלים את-חללי-חרב, וישאו כלמתם את-יורדי בור: 31 אותם יראה פרעה, ונחם על-כל-המונה (המונו); חללי-חרב פרעה וכל-חילו, נאם אדני יהוה: 32 כי-נתתי את-חתיתו (חתיתי) בארץ חיים; והשכב בתוך ערלים את-חללי-חרב, פרעה וכל-המונה, נאם אדני יהוה: פ