לג ויהי דבר-יהוה אלי לאמר: 2 בן-אדם, דבר אל-בני-עמך ואמרת אליהם, ארץ כי-אביא עליה חרב; ולקחו עם-הארץ איש אחד מקציהם, ונתנו אתו להם לצפה: 3 וראה את-החרב באה על-הארץ; ותקע בשופר והזהיר את-העם: 4 ושמע השמע את-קול השופר ולא נזהר, ותבוא חרב ותקחהו; דמו בראשו יהיה: 5 את קול השופר שמע ולא נזהר, דמו בו יהיה; והוא נזהר נפשו מלט: 6 והצפה כי-יראה את-החרב באה, ולא-תקע בשופר והעם לא-נזהר, ותבוא חרב, ותקח מהם נפש; הוא בעונו נלקח, ודמו מיד-הצפה אדרש: ס 7 ואתה בן-אדם, צפה נתתיך לבית ישראל; ושמעת מפי דבר, והזהרת אתם ממני: 8 באמרי לרשע, רשע מות תמות, ולא דברת, להזהיר רשע מדרכו; הוא רשע בעונו ימות, ודמו מידך אבקש: 9 ואתה כי-הזהרת רשע מדרכו לשוב ממנה, ולא-שב מדרכו; הוא בעונו ימות, ואתה נפשך הצלת: ס 10 ואתה בן-אדם, אמר אל-בית ישראל, כן אמרתם לאמר, כי-פשעינו וחטאתינו עלינו; ובם אנחנו נמקים ואיך נחיה: 11 אמר אליהם חי-אני נאם אדני יהוה, אם-אחפץ במות הרשע, כי אם-בשוב רשע מדרכו וחיה; שובו שובו מדרכיכם הרעים ולמה תמותו בית ישראל: פ
12 ואתה בן-אדם, אמר אל-בני-עמך צדקת הצדיק, לא תצילנו ביום פשעו, ורשעת הרשע לא-יכשל בה, ביום שובו מרשעו; וצדיק, לא יוכל לחיות בה ביום חטאתו: 13 באמרי לצדיק חיה יחיה, והוא-בטח על-צדקתו ועשה עול; כל-צדקתו (צדקתיו) לא תזכרנה, ובעולו אשר-עשה בו ימות: 14 ובאמרי לרשע מות תמות; ושב מחטאתו, ועשה משפט וצדקה: 15 חבל ישיב רשע גזלה ישלם, בחקות החיים הלך, לבלתי עשות עול; חיו יחיה לא ימות: 16 כל-חטאתו (חטאתיו) אשר חטא, לא תזכרנה לו; משפט וצדקה עשה חיו יחיה: 17 ואמרו בני עמך, לא יתכן דרך אדני; והמה דרכם לא-יתכן: 18 בשוב-צדיק מצדקתו ועשה עול; ומת בהם: 19 ובשוב רשע מרשעתו, ועשה משפט וצדקה; עליהם הוא יחיה: 20 ואמרתם לא יתכן דרך אדני; איש כדרכיו אשפוט אתכם בית ישראל: פ
21 ויהי בשתי עשרה שנה, בעשרי בחמשה לחדש לגלותנו; בא-אלי הפליט מירושלם לאמר הכתה העיר: 22 ויד-יהוה היתה אלי בערב, לפני בוא הפליט, ויפתח את-פי, עד-בוא אלי בבקר; ויפתח פי, ולא נאלמתי עוד: פ
23 ויהי דבר-יהוה אלי לאמר: 24 בן-אדם, ישבי החרבות האלה על-אדמת ישראל אמרים לאמר, אחד היה אברהם, ויירש את-הארץ; ואנחנו רבים, לנו נתנה הארץ למורשה: ס 25 לכן אמר אליהם כה-אמר אדני יהוה, על-הדם תאכלו ועינכם תשאו אל-גלוליכם ודם תשפכו; והארץ תירשו: 26 עמדתם על-חרבכם עשיתן תועבה, ואיש את-אשת רעהו טמאתם; והארץ תירשו: ס 27 כה-תאמר אלהם כה-אמר אדני יהוה חי-אני, אם-לא אשר בחרבות בחרב יפלו, ואשר על-פני השדה, לחיה נתתיו לאכלו; ואשר במצדות ובמערות בדבר ימותו: 28 ונתתי את-הארץ שממה ומשמה, ונשבת גאון עזה; ושממו הרי ישראל מאין עובר: 29 וידעו כי-אני יהוה; בתתי את-הארץ שממה ומשמה, על כל-תועבתם אשר עשו: ס 30 ואתה בן-אדם, בני עמך, הנדברים בך אצל הקירות, ובפתחי הבתים; ודבר-חד את-אחד, איש את-אחיו לאמר, באו-נא ושמעו, מה הדבר, היוצא מאת יהוה: 31 ויבואו אליך כמבוא-עם וישבו לפניך עמי, ושמעו את-דבריך, ואותם לא יעשו; כי-עגבים בפיהם המה עשים, אחרי בצעם לבם הלך: 32 והנך להם כשיר עגבים, יפה קול ומטב נגן; ושמעו את-דבריך, ועשים אינם אותם: 33 ובבאה; הנה באה, וידעו, כי נביא היה בתוכם: ס