לה ויהי דבר-יהוה אלי לאמר: 2 בן-אדם שים פניך על-הר שעיר; והנבא עליו: 3 ואמרת לו, כה אמר אדני יהוה, הנני אליך הר-שעיר; ונטיתי ידי עליך, ונתתיך שממה ומשמה: 4 עריך חרבה אשים, ואתה שממה תהיה; וידעת כי-אני יהוה: 5 יען, היות לך איבת עולם, ותגר את-בני-ישראל על-ידי-חרב; בעת אידם, בעת עון קץ: 6 לכן חי-אני, נאם אדני יהוה, כי-לדם אעשך ודם ירדפך; אם-לא דם שנאת ודם ירדפך: 7 ונתתי את-הר שעיר, לשממה ושממה; והכרתי ממנו עבר ושב: 8 ומלאתי את-הריו חלליו; גבעותיך וגאותיך וכל-אפיקיך, חללי-חרב יפלו בהם: 9 שממות עולם אתנך, ועריך לא תישבנה (תשבנה); וידעתם כי-אני יהוה: 10 יען אמרך את-שני הגוים ואת-שתי הארצות לי תהיינה וירשנוה; ויהוה שם היה: 11 לכן חי-אני, נאם אדני יהוה, ועשיתי, כאפך וכקנאתך, אשר עשיתה, משנאתיך בם; ונודעתי בם כאשר אשפטך: 12 וידעת כי-אני יהוה, שמעתי את-כל-נאצותיך, אשר אמרת על-הרי ישראל לאמר שממה (שממו); לנו נתנו לאכלה: 13 ותגדילו עלי בפיכם, והעתרתם עלי דבריכם; אני שמעתי: ס 14 כה אמר אדני יהוה; כשמח כל-הארץ, שממה אעשה-לך: 15 כשמחתך לנחלת בית-ישראל על אשר-שממה כן אעשה-לך; שממה תהיה הר-שעיר וכל-אדום כלה, וידעו כי-אני יהוה: פ