לו ואתה בן-אדם, הנבא אל-הרי ישראל; ואמרת, הרי ישראל, שמעו דבר-יהוה: 2 כה אמר אדני יהוה, יען אמר האויב עליכם האח; ובמות עולם, למורשה היתה לנו: 3 לכן הנבא ואמרת, כה אמר אדני יהוה; יען ביען שמות ושאף אתכם מסביב, להיותכם מורשה לשארית הגוים, ותעלו על-שפת לשון ודבת-עם: 4 לכן הרי ישראל, שמעו דבר-אדני יהוה; כה-אמר אדני יהוה להרים ולגבעות לאפיקים ולגאיות, ולחרבות השממות ולערים הנעזבות, אשר היו לבז וללעג, לשארית הגוים אשר מסביב: ס 5 לכן, כה-אמר אדני יהוה, אם-לא באש קנאתי דברתי על-שארית הגוים ועל-אדום כלא; אשר נתנו-את-ארצי להם למורשה בשמחת כל-לבב בשאט נפש, למען מגרשה לבז: 6 לכן הנבא על-אדמת ישראל; ואמרת להרים ולגבעות לאפיקים ולגאיות כה-אמר אדני יהוה, הנני בקנאתי ובחמתי דברתי, יען כלמת גוים נשאתם: 7 לכן, כה אמר אדני יהוה, אני נשאתי את-ידי; אם-לא הגוים אשר לכם מסביב, המה כלמתם ישאו: 8 ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו, ופריכם תשאו לעמי ישראל; כי קרבו לבוא: 9 כי הנני אליכם; ופניתי אליכם, ונעבדתם ונזרעתם: 10 והרביתי עליכם אדם, כל-בית ישראל כלה; ונשבו הערים, והחרבות תבנינה: 11 והרביתי עליכם אדם ובהמה ורבו ופרו; והושבתי אתכם כקדמותיכם, והטבתי מראשתיכם, וידעתם כי-אני יהוה: 12 והולכתי עליכם אדם את-עמי ישראל וירשוך, והיית להם לנחלה; ולא-תוסף עוד לשכלם: ס 13 כה אמר אדני יהוה, יען אמרים לכם, אכלת אדם אתי (את); ומשכלת גויך (גוייך) היית: 14 לכן, אדם לא-תאכלי עוד, וגויך (וגוייך) לא תכשלי- (תשכלי-) עוד; נאם אדני יהוה: 15 ולא-אשמיע אליך עוד כלמת הגוים, וחרפת עמים לא תשאי-עוד; וגויך (וגוייך) לא-תכשלי עוד, נאם אדני יהוה: ס 16 ויהי דבר-יהוה אלי לאמר: 17 בן-אדם, בית ישראל ישבים על-אדמתם, ויטמאו אותה, בדרכם ובעלילותם; כטמאת הנדה, היתה דרכם לפני: 18 ואשפך חמתי עליהם, על-הדם אשר-שפכו על-הארץ; ובגלוליהם טמאוה: 19 ואפיץ אתם בגוים, ויזרו בארצות; כדרכם וכעלילותם שפטתים: 20 ויבוא, אל-הגוים אשר-באו שם, ויחללו את-שם קדשי; באמר להם עם-יהוה אלה, ומארצו יצאו: 21 ואחמל על-שם קדשי; אשר חללוהו בית ישראל, בגוים אשר-באו שמה: ס 22 לכן אמר לבית-ישראל, כה אמר אדני יהוה, לא למענכם אני עשה בית ישראל; כי אם-לשם-קדשי אשר חללתם, בגוים אשר-באתם שם: 23 וקדשתי את-שמי הגדול, המחלל בגוים, אשר חללתם בתוכם; וידעו הגוים כי-אני יהוה, נאם אדני יהוה, בהקדשי בכם לעיניהם: 24 ולקחתי אתכם מן-הגוים, וקבצתי אתכם מכל-הארצות; והבאתי אתכם אל-אדמתכם: 25 וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם; מכל טמאותיכם ומכל-גלוליכם אטהר אתכם: 26 ונתתי לכם לב חדש, ורוח חדשה אתן בקרבכם; והסרתי את-לב האבן מבשרכם, ונתתי לכם לב בשר: 27 ואת-רוחי אתן בקרבכם; ועשיתי, את אשר-בחקי תלכו, ומשפטי תשמרו ועשיתם: 28 וישבתם בארץ, אשר נתתי לאבתיכם; והייתם לי לעם, ואנכי, אהיה לכם לאלהים: 29 והושעתי אתכם, מכל טמאותיכם; וקראתי אל-הדגן והרביתי אתו, ולא-אתן עליכם רעב: 30 והרביתי את-פרי העץ, ותנובת השדה; למען, אשר לא תקחו עוד חרפת רעב בגוים: 31 וזכרתם את-דרכיכם הרעים, ומעלליכם אשר לא-טובים; ונקטתם בפניכם, על עונתיכם, ועל תועבותיכם: 32 לא למענכם אני-עשה, נאם אדני יהוה, יודע לכם; בושו והכלמו מדרכיכם בית ישראל: ס 33 כה אמר אדני יהוה, ביום טהרי אתכם, מכל עונותיכם; והושבתי את-הערים, ונבנו החרבות: 34 והארץ הנשמה תעבד; תחת אשר היתה שממה, לעיני כל-עובר: 35 ואמרו, הארץ הלזו הנשמה, היתה כגן-עדן; והערים החרבות והנשמות והנהרסות בצורות ישבו: 36 וידעו הגוים, אשר ישארו סביבותיכם, כי אני יהוה, בניתי הנהרסות, נטעתי הנשמה; אני יהוה דברתי ועשיתי: ס 37 כה אמר אדני יהוה, עוד, זאת אדרש לבית-ישראל לעשות להם; ארבה אתם כצאן אדם: 38 כצאן קדשים, כצאן ירושלם במועדיה, כן תהיינה הערים החרבות, מלאות צאן אדם; וידעו כי-אני יהוה: ס