לח ויהי דבר-יהוה אלי לאמר: 2 בן-אדם, שים פניך אל-גוג ארץ המגוג, נשיא ראש משך ותבל; והנבא עליו: 3 ואמרת, כה אמר אדני יהוה; הנני אליך גוג, נשיא ראש משך ותבל: 4 ושובבתיך, ונתתי חחים בלחייך; והוצאתי אותך ואת-כל-חילך סוסים ופרשים, לבשי מכלול כלם, קהל רב צנה ומגן, תפשי חרבות כלם: 5 פרס כוש ופוט אתם; כלם מגן וכובע: 6 גמר וכל-אגפיה, בית תוגרמה, ירכתי צפון ואת-כל-אגפיו; עמים רבים אתך: 7 הכן והכן לך, אתה וכל-קהלך הנקהלים עליך; והיית להם למשמר: 8 מימים רבים תפקד, באחרית השנים תבוא אל-ארץ משובבת מחרב, מקבצת מעמים רבים, על הרי ישראל, אשר-היו לחרבה תמיד; והיא מעמים הוצאה, וישבו לבטח כלם: 9 ועלית כשאה תבוא, כענן לכסות הארץ תהיה; אתה וכל-אגפיך, ועמים רבים אותך: ס 10 כה אמר אדני יהוה; והיה ביום ההוא, יעלו דברים על-לבבך, וחשבת מחשבת רעה: 11 ואמרת, אעלה על-ארץ פרזות, אבוא השקטים, ישבי לבטח; כלם, ישבים באין חומה, ובריח ודלתים אין להם: 12 לשלל שלל ולבז בז; להשיב ידך על-חרבות נושבת, ואל-עם מאסף מגוים, עשה מקנה וקנין, ישבי על-טבור הארץ: 13 שבא ודדן וסחרי תרשיש וכל-כפריה יאמרו לך, הלשלל שלל אתה בא, הלבז בז הקהלת קהלך; לשאת כסף וזהב, לקחת מקנה וקנין, לשלל שלל גדול: ס 14 לכן הנבא בן-אדם, ואמרת לגוג, כה אמר אדני יהוה; הלוא ביום ההוא, בשבת עמי ישראל לבטח תדע: 15 ובאת ממקומך מירכתי צפון, אתה ועמים רבים אתך; רכבי סוסים כלם, קהל גדול וחיל רב: 16 ועלית על-עמי ישראל, כענן לכסות הארץ; באחרית הימים תהיה, והבאותיך על-ארצי, למען דעת הגוים אתי, בהקדשי בך לעיניהם גוג: ס 17 כה-אמר אדני יהוה, האתה-הוא אשר-דברתי בימים קדמונים, ביד עבדי נביאי ישראל, הנבאים בימים ההם שנים; להביא אתך עליהם: ס 18 והיה ביום ההוא, ביום בוא גוג על-אדמת ישראל, נאם אדני יהוה; תעלה חמתי באפי: 19 ובקנאתי באש-עברתי דברתי; אם-לא ביום ההוא, יהיה רעש גדול, על אדמת ישראל: 20 ורעשו מפני דגי הים ועוף השמים וחית השדה, וכל-הרמש הרמש על-האדמה, וכל האדם, אשר על-פני האדמה; ונהרסו ההרים, ונפלו המדרגות, וכל-חומה לארץ תפול: 21 וקראתי עליו לכל-הרי חרב, נאם אדני יהוה; חרב איש באחיו תהיה: 22 ונשפטתי אתו בדבר ובדם; וגשם שוטף ואבני אלגביש אש וגפרית, אמטיר עליו ועל-אגפיו, ועל-עמים רבים אשר אתו: 23 והתגדלתי והתקדשתי, ונודעתי, לעיני גוים רבים; וידעו כי-אני יהוה: ס