לט ואתה בן-אדם הנבא על-גוג, ואמרת, כה אמר אדני יהוה; הנני אליך גוג, נשיא ראש משך ותבל: 2 ושבבתיך וששאתיך, והעליתיך מירכתי צפון; והבאותך על-הרי ישראל: 3 והכיתי קשתך מיד שמאולך; וחציך מיד ימינך אפיל: 4 על-הרי ישראל תפול, אתה וכל-אגפיך, ועמים אשר אתך; לעיט צפור כל-כנף וחית השדה נתתיך לאכלה: 5 על-פני השדה תפול; כי אני דברתי, נאם אדני יהוה: 6 ושלחתי-אש במגוג, ובישבי האיים לבטח; וידעו כי-אני יהוה: 7 ואת-שם קדשי אודיע, בתוך עמי ישראל, ולא-אחל את-שם-קדשי עוד; וידעו הגוים כי-אני יהוה, קדוש בישראל: 8 הנה באה ונהיתה, נאם אדני יהוה; הוא היום אשר דברתי: 9 ויצאו ישבי ערי ישראל, ובערו והשיקו בנשק ומגן וצנה בקשת ובחצים, ובמקל יד וברמח; ובערו בהם אש שבע שנים: 10 ולא-ישאו עצים מן-השדה, ולא יחטבו מן-היערים, כי בנשק יבערו-אש; ושללו את-שלליהם, ובזזו את-בזזיהם, נאם אדני יהוה: ס 11 והיה ביום ההוא אתן לגוג מקום-שם קבר בישראל, גי העברים קדמת הים, וחסמת היא את-העברים; וקברו שם, את-גוג ואת-כל-המונה, וקראו, גיא המון גוג: 12 וקברום בית ישראל, למען טהר את-הארץ; שבעה חדשים: 13 וקברו כל-עם הארץ, והיה להם לשם; יום הכבדי, נאם אדני יהוה: 14 ואנשי תמיד יבדילו עברים בארץ, מקברים את-העברים, את-הנותרים על-פני הארץ לטהרה; מקצה שבעה-חדשים יחקרו: 15 ועברו העברים בארץ, וראה עצם אדם, ובנה אצלו ציון; עד קברו אתו המקברים, אל-גיא המון גוג: 16 וגם שם-עיר המונה וטהרו הארץ: ס 17 ואתה בן-אדם כה-אמר אדני יהוה, אמר לצפור כל-כנף ולכל חית השדה, הקבצו ובאו האספו מסביב, על-זבחי, אשר אני זבח לכם זבח גדול, על הרי ישראל; ואכלתם בשר ושתיתם דם: 18 בשר גבורים תאכלו, ודם-נשיאי הארץ תשתו; אילים כרים ועתודים פרים, מריאי בשן כלם: 19 ואכלתם-חלב לשבעה, ושתיתם דם לשכרון; מזבחי אשר-זבחתי לכם: 20 ושבעתם על-שלחני סוס ורכב, גבור וכל-איש מלחמה; נאם אדני יהוה: 21 ונתתי את-כבודי בגוים; וראו כל-הגוים, את-משפטי אשר עשיתי, ואת-ידי אשר-שמתי בהם: 22 וידעו בית ישראל, כי אני יהוה אלהיהם; מן-היום ההוא והלאה: 23 וידעו הגוים כי בעונם גלו בית-ישראל, על אשר מעלו-בי, ואסתר פני מהם; ואתנם ביד צריהם, ויפלו בחרב כלם: 24 כטמאתם וכפשעיהם עשיתי אתם; ואסתר פני מהם: ס 25 לכן, כה אמר אדני יהוה, עתה, אשיב את-שבית (שבות) יעקב, ורחמתי כל-בית ישראל; וקנאתי לשם קדשי: 26 ונשו את-כלמתם, ואת-כל-מעלם אשר מעלו-בי; בשבתם על-אדמתם לבטח ואין מחריד: 27 בשובבי אותם מן-העמים, וקבצתי אתם, מארצות איביהם; ונקדשתי בם, לעיני הגוים רבים: 28 וידעו, כי אני יהוה אלהיהם, בהגלותי אתם אל-הגוים, וכנסתים על-אדמתם; ולא-אותיר עוד מהם שם: 29 ולא-אסתיר עוד פני מהם; אשר שפכתי את-רוחי על-בית ישראל, נאם אדני יהוה: פ