ד ואתה בן-אדם קח-לך לבנה, ונתתה אותה לפניך; וחקות עליה עיר את-ירושלם: 2 ונתתה עליה מצור, ובנית עליה דיק, ושפכת עליה סללה; ונתתה עליה מחנות ושים-עליה כרים סביב: 3 ואתה קח-לך מחבת ברזל, ונתתה אותה קיר ברזל, בינך ובין העיר; והכינתה את-פניך אליה והיתה במצור וצרת עליה, אות היא לבית ישראל: ס 4 ואתה שכב על-צדך השמאלי, ושמת את-עון בית-ישראל עליו; מספר הימים אשר תשכב עליו, תשא את-עונם: 5 ואני, נתתי לך את-שני עונם, למספר ימים, שלש-מאות ותשעים יום; ונשאת עון בית-ישראל: 6 וכלית את-אלה, ושכבת על-צדך הימוני (הימני) שנית, ונשאת את-עון בית-יהודה; ארבעים יום, יום לשנה יום לשנה נתתיו לך: 7 ואל-מצור ירושלם תכין פניך, וזרעך חשופה; ונבאת עליה: 8 והנה נתתי עליך עבותים; ולא-תהפך מצדך אל-צדך, עד-כלותך ימי מצורך: 9 ואתה קח-לך חטין ושערים ופול ועדשים ודחן וכסמים, ונתתה אותם בכלי אחד, ועשית אותם לך ללחם; מספר הימים אשר-אתה שוכב על-צדך, שלש-מאות ותשעים יום תאכלנו: 10 ומאכלך אשר תאכלנו, במשקול עשרים שקל ליום; מעת עד-עת תאכלנו: 11 ומים במשורה תשתה ששית ההין; מעת עד-עת תשתה: 12 ועגת שערים תאכלנה; והיא, בגללי צאת האדם, תעגנה לעיניהם: ס 13 ויאמר יהוה, ככה יאכלו בני-ישראל את-לחמם טמא; בגוים אשר אדיחם שם: 14 ואמר, אהה אדני יהוה, הנה נפשי לא מטמאה; ונבלה וטרפה לא-אכלתי מנעורי ועד-עתה, ולא-בא בפי בשר פגול: ס 15 ויאמר אלי, ראה, נתתי לך את-צפועי (צפיעי) הבקר, תחת גללי האדם; ועשית את-לחמך עליהם: ס 16 ויאמר אלי, בן-אדם הנני שבר מטה-לחם בירושלם, ואכלו-לחם במשקל ובדאגה; ומים במשורה ובשממון ישתו: 17 למען יחסרו לחם ומים; ונשמו איש ואחיו, ונמקו בעונם: פ