ו ויהי דבר-יהוה אלי לאמר: 2 בן-אדם שים פניך אל-הרי ישראל; והנבא אליהם: 3 ואמרת, הרי ישראל, שמעו דבר-אדני יהוה; כה-אמר אדני יהוה להרים ולגבעות לאפיקים ולגאית (ולגאיות), הנני אני מביא עליכם חרב, ואבדתי במותיכם: 4 ונשמו מזבחותיכם, ונשברו חמניכם; והפלתי חלליכם, לפני גלוליכם: 5 ונתתי, את-פגרי בני ישראל, לפני גלוליהם; וזריתי את-עצמותיכם, סביבות מזבחותיכם: 6 בכל מושבותיכם, הערים תחרבנה, והבמות תישמנה; למען יחרבו ויאשמו מזבחותיכם, ונשברו ונשבתו גלוליכם, ונגדעו חמניכם, ונמחו מעשיכם: 7 ונפל חלל בתוככם; וידעתם כי-אני יהוה: 8 והותרתי, בהיות לכם פליטי חרב בגוים; בהזרותיכם בארצות: 9 וזכרו פליטיכם אותי, בגוים אשר נשבו-שם, אשר נשברתי את-לבם הזונה, אשר-סר מעלי, ואת עיניהם, הזנות אחרי גלוליהם; ונקטו בפניהם, אל-הרעות אשר עשו, לכל תועבתיהם: 10 וידעו כי-אני יהוה; לא אל-חנם דברתי, לעשות להם הרעה הזאת: פ
11 כה-אמר אדני יהוה, הכה בכפך ורקע ברגלך ואמר-אח, אל כל-תועבות רעות בית ישראל; אשר, בחרב ברעב ובדבר יפלו: 12 הרחוק בדבר ימות, והקרוב בחרב יפול, והנשאר והנצור, ברעב ימות; וכליתי חמתי בם: 13 וידעתם כי-אני יהוה, בהיות חלליהם, בתוך גלוליהם, סביבות מזבחותיהם; אל כל-גבעה רמה בכל ראשי ההרים, ותחת כל-עץ רענן ותחת כל-אלה עבתה, מקום, אשר נתנו-שם ריח ניחח, לכל גלוליהם: 14 ונטיתי את-ידי עליהם, ונתתי את-הארץ שממה ומשמה ממדבר דבלתה, בכל מושבותיהם; וידעו כי-אני יהוה: פ