ז ויהי דבר-יהוה אלי לאמר: 2 ואתה בן-אדם, כה-אמר אדני יהוה לאדמת ישראל קץ; בא הקץ, על-ארבעת (ארבע) כנפות הארץ: 3 עתה הקץ עליך, ושלחתי אפי בך, ושפטתיך כדרכיך; ונתתי עליך, את כל-תועבתיך: 4 ולא-תחוס עיני עליך ולא אחמול; כי דרכיך עליך אתן, ותועבותיך בתוכך תהיין, וידעתם כי-אני יהוה: פ
5 כה אמר אדני יהוה; רעה אחת רעה הנה באה: 6 קץ בא, בא הקץ הקיץ אליך; הנה באה: 7 באה הצפירה אליך יושב הארץ; בא העת, קרוב היום מהומה ולא-הד הרים: 8 עתה מקרוב, אשפוך חמתי עליך, וכליתי אפי בך, ושפטתיך כדרכיך; ונתתי עליך, את כל-תועבותיך: 9 ולא-תחוס עיני ולא אחמול; כדרכיך עליך אתן, ותועבותיך בתוכך תהיין, וידעתם כי אני יהוה מכה: 10 הנה היום הנה באה; יצאה הצפרה, צץ המטה, פרח הזדון: 11 החמס קם למטה-רשע; לא-מהם ולא מהמונם ולא מהמהם ולא-נה בהם: 12 בא העת הגיע היום, הקונה אל-ישמח, והמוכר אל-יתאבל; כי חרון אל-כל-המונה: 13 כי המוכר, אל-הממכר לא ישוב, ועוד בחיים חיתם; כי-חזון אל-כל-המונה לא ישוב, ואיש בעונו חיתו לא יתחזקו: 14 תקעו בתקוע והכין הכל, ואין הלך למלחמה; כי חרוני אל-כל-המונה: 15 החרב בחוץ, והדבר והרעב מבית; אשר בשדה בחרב ימות, ואשר בעיר, רעב ודבר יאכלנו: 16 ופלטו פליטיהם, והיו אל-ההרים, כיוני הגאיות כלם המות; איש בעונו: 17 כל-הידים תרפינה; וכל-ברכים תלכנה מים: 18 וחגרו שקים, וכסתה אותם פלצות; ואל כל-פנים בושה, ובכל-ראשיהם קרחה: 19 כספם בחוצות ישליכו, וזהבם לנדה יהיה, כספם וזהבם לא-יוכל להצילם, ביום עברת יהוה, נפשם לא ישבעו, ומעיהם לא ימלאו; כי-מכשול עונם היה: 20 וצבי עדיו לגאון שמהו, וצלמי תועבתם שקוציהם עשו בו; על-כן נתתיו להם לנדה: 21 ונתתיו ביד-הזרים לבז, ולרשעי הארץ לשלל; וחללה (וחללוהו): 22 והסבותי פני מהם, וחללו את-צפוני; ובאו-בה פריצים וחללוה: פ
23 עשה הרתוק; כי הארץ, מלאה משפט דמים, והעיר מלאה חמס: 24 והבאתי רעי גוים, וירשו את-בתיהם; והשבתי גאון עזים, ונחלו מקדשיהם: 25 קפדה-בא; ובקשו שלום ואין: 26 הוה על-הוה תבוא, ושמעה אל-שמועה תהיה; ובקשו חזון מנביא, ותורה תאבד מכהן, ועצה מזקנים: 27 המלך יתאבל, ונשיא ילבש שממה, וידי עם-הארץ תבהלנה; מדרכם אעשה אותם ובמשפטיהם אשפטם, וידעו כי-אני יהוה: פ