ח ויהי בשנה הששית, בששי בחמשה לחדש, אני יושב בביתי, וזקני יהודה יושבים לפני; ותפל עלי שם, יד אדני יהוה: 2 ואראה, והנה דמות כמראה-אש, ממראה מתניו ולמטה אש; וממתניו ולמעלה, כמראה-זהר כעין החשמלה: 3 וישלח תבנית יד, ויקחני בציצת ראשי; ותשא אתי רוח בין-הארץ ובין השמים ותבא אתי ירושלמה במראות אלהים, אל-פתח שער הפנימית הפונה צפונה, אשר-שם מושב, סמל הקנאה המקנה: 4 והנה-שם, כבוד אלהי ישראל; כמראה אשר ראיתי בבקעה: 5 ויאמר אלי, בן-אדם שא-נא עיניך דרך צפונה; ואשא עיני דרך צפונה, והנה מצפון לשער המזבח, סמל הקנאה הזה בבאה: 6 ויאמר אלי, בן-אדם הראה אתה מהם (מה הם) עשים; תועבות גדלות אשר בית-ישראל עשים פה, לרחקה מעל מקדשי, ועוד תשוב תראה, תועבות גדלות: ס 7 ויבא אתי אל-פתח החצר; ואראה והנה חר-אחד בקיר: 8 ויאמר אלי, בן-אדם חתר-נא בקיר; ואחתר בקיר, והנה פתח אחד: 9 ויאמר אלי; בא וראה את-התועבות הרעות, אשר הם עשים פה: 10 ואבוא ואראה, והנה כל-תבנית רמש ובהמה שקץ, וכל-גלולי בית ישראל; מחקה על-הקיר סביב סביב: 11 ושבעים איש מזקני בית-ישראל ויאזניהו בן-שפן עמד בתוכם עמדים לפניהם, ואיש מקטרתו בידו; ועתר ענן-הקטרת עלה: 12 ויאמר אלי הראית בן-אדם, אשר זקני בית-ישראל עשים בחשך, איש בחדרי משכיתו; כי אמרים, אין יהוה ראה אתנו, עזב יהוה את-הארץ: 13 ויאמר אלי; עוד תשוב תראה תועבות גדלות אשר-המה עשים: 14 ויבא אתי, אל-פתח שער בית-יהוה, אשר אל-הצפונה; והנה-שם הנשים ישבות, מבכות את-התמוז: ס 15 ויאמר אלי הראית בן-אדם; עוד תשוב תראה תועבות גדלות מאלה: 16 ויבא אתי, אל-חצר בית-יהוה הפנימית, והנה-פתח היכל יהוה, בין האולם ובין המזבח, כעשרים וחמשה איש; אחריהם אל-היכל יהוה ופניהם קדמה, והמה משתחויתם קדמה לשמש: 17 ויאמר אלי הראית בן-אדם, הנקל לבית יהודה, מעשות את-התועבות אשר עשו-פה; כי-מלאו את-הארץ חמס, וישבו להכעיסני, והנם שלחים את-הזמורה אל-אפם: 18 וגם-אני אעשה בחמה, לא-תחוס עיני ולא אחמל; וקראו באזני קול גדול, ולא אשמע אותם: