יד ואלה אשר-נחלו בני-ישראל בארץ כנען; אשר נחלו אותם, אלעזר הכהן ויהושע בן-נון, וראשי אבות המטות לבני ישראל: 2 בגורל נחלתם; כאשר צוה יהוה ביד-משה, לתשעת המטות וחצי המטה: 3 כי-נתן משה נחלת שני המטות וחצי המטה, מעבר לירדן; וללוים, לא-נתן נחלה בתוכם: 4 כי-היו בני-יוסף שני מטות מנשה ואפרים; ולא-נתנו חלק ללוים בארץ, כי אם-ערים לשבת, ומגרשיהם, למקניהם ולקנינם: 5 כאשר צוה יהוה את-משה, כן עשו בני ישראל; ויחלקו את-הארץ: פ
6 ויגשו בני-יהודה אל-יהושע בגלגל, ויאמר אליו, כלב בן-יפנה הקנזי; אתה ידעת את-הדבר אשר-דבר יהוה אל-משה איש-האלהים, על אדותי ועל אדותיך בקדש ברנע: 7 בן-ארבעים שנה אנכי, בשלח משה עבד-יהוה אתי מקדש ברנע לרגל את-הארץ; ואשב אתו דבר, כאשר עם-לבבי: 8 ואחי אשר עלו עמי, המסיו את-לב העם; ואנכי מלאתי, אחרי יהוה אלהי: 9 וישבע משה, ביום ההוא לאמר, אם-לא, הארץ אשר דרכה רגלך בה, לך תהיה לנחלה ולבניך עד-עולם; כי מלאת, אחרי יהוה אלהי: 10 ועתה, הנה החיה יהוה אותי כאשר דבר, זה ארבעים וחמש שנה, מאז דבר יהוה את-הדבר הזה אל-משה, אשר-הלך ישראל במדבר; ועתה הנה אנכי היום, בן-חמש ושמונים שנה: 11 עודני היום חזק, כאשר ביום שלח אותי משה, ככחי אז וככחי עתה; למלחמה ולצאת ולבוא: 12 ועתה, תנה-לי את-ההר הזה, אשר-דבר יהוה ביום ההוא; כי אתה-שמעת ביום ההוא כי-ענקים שם, וערים גדלות בצרות, אולי יהוה אותי והורשתים, כאשר דבר יהוה: 13 ויברכהו יהושע; ויתן את-חברון לכלב בן-יפנה לנחלה: 14 על-כן היתה-חברון לכלב בן-יפנה הקנזי לנחלה, עד היום הזה; יען אשר מלא, אחרי יהוה אלהי ישראל: 15 ושם חברון לפנים קרית ארבע, האדם הגדול בענקים הוא; והארץ שקטה ממלחמה: פ