ה ויהי כשמע כל-מלכי האמרי אשר בעבר הירדן ימה, וכל-מלכי הכנעני אשר על-הים, את אשר-הוביש יהוה את-מי הירדן מפני בני-ישראל עד-עברנו; (עברם); וימס לבבם, ולא-היה בם עוד רוח, מפני בני-ישראל: ס 2 בעת ההיא, אמר יהוה אל-יהושע, עשה לך חרבות צרים; ושוב מל את-בני-ישראל שנית: 3 ויעש-לו יהושע חרבות צרים; וימל את-בני ישראל, אל-גבעת הערלות: 4 וזה הדבר אשר-מל יהושע; כל-העם היצא ממצרים הזכרים כל אנשי המלחמה, מתו במדבר בדרך, בצאתם ממצרים: 5 כי-מלים היו, כל-העם היצאים; וכל-העם הילדים במדבר בדרך בצאתם ממצרים לא-מלו: 6 כי ארבעים שנה, הלכו בני-ישראל במדבר, עד-תם כל-הגוי אנשי המלחמה היצאים ממצרים, אשר לא-שמעו בקול יהוה; אשר נשבע יהוה להם, לבלתי הראותם את-הארץ, אשר נשבע יהוה לאבותם לתת לנו, ארץ זבת חלב ודבש: 7 ואת-בניהם הקים תחתם, אתם מל יהושע; כי-ערלים היו, כי לא-מלו אותם בדרך: 8 ויהי כאשר-תמו כל-הגוי להמול; וישבו תחתם במחנה עד חיותם: פ
9 ויאמר יהוה אל-יהושע, היום, גלותי את-חרפת מצרים מעליכם; ויקרא שם המקום ההוא גלגל, עד היום הזה: 10 ויחנו בני-ישראל בגלגל; ויעשו את-הפסח בארבעה עשר יום לחדש בערב בערבות יריחו: 11 ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח מצות וקלוי; בעצם היום הזה: 12 וישבת המן ממחרת, באכלם מעבור הארץ, ולא-היה עוד לבני ישראל מן; ויאכלו, מתבואת ארץ כנען, בשנה ההיא: ס 13 ויהי, בהיות יהושע ביריחו, וישא עיניו וירא, והנה-איש עמד לנגדו, וחרבו שלופה בידו; וילך יהושע אליו ויאמר לו, הלנו אתה אם-לצרינו: 14 ויאמר לא, כי אני שר-צבא-יהוה עתה באתי; ויפל יהושע אל-פניו ארצה וישתחו, ויאמר לו, מה אדני מדבר אל-עבדו: 15 ויאמר שר-צבא יהוה אל-יהושע, של-נעלך מעל רגלך, כי המקום, אשר אתה עמד עליו קדש הוא; ויעש יהושע כן: