יד כי ירחם יהוה את-יעקב, ובחר עוד בישראל, והניחם על-אדמתם; ונלוה הגר עליהם, ונספחו על-בית יעקב: 2 ולקחום עמים והביאום אל-מקומם, והתנחלום בית-ישראל, על אדמת יהוה, לעבדים ולשפחות; והיו שבים לשביהם, ורדו בנגשיהם: ס 3 והיה, ביום הניח יהוה לך, מעצבך ומרגזך; ומן-העבדה הקשה אשר עבד-בך: 4 ונשאת המשל הזה על-מלך בבל ואמרת; איך שבת נגש, שבתה מדהבה: 5 שבר יהוה מטה רשעים; שבט משלים: 6 מכה עמים בעברה, מכת בלתי סרה; רדה באף גוים, מרדף בלי חשך: 7 נחה שקטה כל-הארץ; פצחו רנה: 8 גם-ברושים שמחו לך ארזי לבנון; מאז שכבת, לא-יעלה הכרת עלינו: 9 שאול, מתחת רגזה לך לקראת בואך; עורר לך רפאים כל-עתודי ארץ, הקים מכסאותם, כל מלכי גוים: 10 כלם יענו, ויאמרו אליך; גם-אתה חלית כמונו אלינו נמשלת: 11 הורד שאול גאונך המית נבליך; תחתיך יצע רמה, ומכסיך תולעה: 12 איך נפלת משמים הילל בן-שחר; נגדעת לארץ, חולש על-גוים: 13 ואתה אמרת בלבבך השמים אעלה, ממעל לכוכבי-אל ארים כסאי; ואשב בהר-מועד בירכתי צפון: 14 אעלה על-במתי עב; אדמה לעליון: 15 אך אל-שאול תורד אל-ירכתי-בור: 16 ראיך אליך ישגיחו, אליך יתבוננו; הזה האיש מרגיז הארץ, מרעיש ממלכות: 17 שם תבל כמדבר ועריו הרס; אסיריו לא-פתח ביתה: 18 כל-מלכי גוים כלם; שכבו בכבוד איש בביתו: 19 ואתה השלכת מקברך כנצר נתעב, לבוש הרגים מטעני חרב; יורדי אל-אבני-בור כפגר מובס: 20 לא-תחד אתם בקבורה, כי-ארצך שחת עמך הרגת; לא-יקרא לעולם זרע מרעים: 21 הכינו לבניו מטבח בעון אבותם; בל-יקמו וירשו ארץ, ומלאו פני-תבל ערים: 22 וקמתי עליהם, נאם יהוה צבאות; והכרתי לבבל שם ושאר ונין ונכד נאם-יהוה: 23 ושמתיה למורש קפד ואגמי-מים; וטאטאתיה במטאטא השמד, נאם יהוה צבאות: פ
24 נשבע יהוה צבאות לאמר; אם-לא כאשר דמיתי כן היתה, וכאשר יעצתי היא תקום: 25 לשבר אשור בארצי, ועל-הרי אבוסנו; וסר מעליהם עלו, וסבלו, מעל שכמו יסור: 26 זאת העצה היעוצה על-כל-הארץ; וזאת היד הנטויה על-כל-הגוים: 27 כי-יהוה צבאות יעץ ומי יפר; וידו הנטויה ומי ישיבנה: פ
28 בשנת-מות המלך אחז; היה המשא הזה: 29 אל-תשמחי פלשת כלך, כי נשבר שבט מכך; כי-משרש נחש יצא צפע, ופריו שרף מעופף: 30 ורעו בכורי דלים, ואביונים לבטח ירבצו; והמתי ברעב שרשך, ושאריתך יהרג: 31 הילילי שער זעקי-עיר, נמוג פלשת כלך; כי מצפון עשן בא, ואין בודד במועדיו: 32 ומה-יענה מלאכי-גוי; כי יהוה יסד ציון, ובה יחסו עניי עמו: ס