טו משא מואב; כי בליל שדד ער מואב נדמה, כי, בליל שדד קיר-מואב נדמה: 2 עלה הבית ודיבן הבמות לבכי; על-נבו ועל מידבא מואב ייליל, בכל-ראשיו קרחה, כל-זקן גרועה: 3 בחוצתיו חגרו שק; על גגותיה וברחבתיה כלה ייליל ירד בבכי: 4 ותזעק חשבון ואלעלה, עד-יהץ נשמע קולם; על-כן, חלצי מואב יריעו, נפשו ירעה לו: 5 לבי למואב יזעק, בריחה עד-צער עגלת שלשיה; כי מעלה הלוחית, בבכי יעלה-בו, כי דרך חורנים, זעקת-שבר יעערו: 6 כי-מי נמרים משמות יהיו; כי-יבש חציר כלה דשא, ירק לא היה: 7 על-כן יתרה עשה; ופקדתם, על נחל הערבים ישאום: 8 כי-הקיפה הזעקה את-גבול מואב; עד-אגלים יללתה, ובאר אילים יללתה: 9 כי מי דימון מלאו דם, כי-אשית על-דימון נוספות; לפליטת מואב אריה, ולשארית אדמה: