טז שלחו-כר משל-ארץ מסלע מדברה; אל-הר בת-ציון: 2 והיה כעוף-נודד קן משלח; תהיינה בנות מואב, מעברת לארנון: 3 הביאו (הביאי) עצה עשו פלילה, שיתי כליל צלך בתוך צהרים; סתרי נדחים, נדד אל-תגלי: 4 יגורו בך נדחי, מואב הוי-סתר למו מפני שודד; כי-אפס המץ כלה שד, תמו רמס מן-הארץ: 5 והוכן בחסד כסא, וישב עליו באמת באהל דוד; שפט ודרש משפט ומהר צדק: 6 שמענו גאון-מואב גא מאד; גאותו וגאונו ועברתו לא-כן בדיו: ס 7 לכן, ייליל מואב למואב כלה ייליל; לאשישי קיר-חרשת תהגו אך-נכאים: 8 כי שדמות חשבון אמלל גפן שבמה, בעלי גוים הלמו שרוקיה, עד-יעזר נגעו תעו מדבר; שלחותיה, נטשו עברו ים: 9 על-כן אבכה בבכי יעזר גפן שבמה, אריוך דמעתי, חשבון ואלעלה; כי על-קיצך ועל-קצירך הידד נפל: 10 ונאסף שמחה וגיל מן-הכרמל, ובכרמים לא-ירנן לא ירעע; יין, ביקבים לא-ידרך הדרך הידד השבתי: 11 על-כן מעי למואב, ככנור יהמו; וקרבי לקיר חרש: 12 והיה כי-נראה כי-נלאה מואב על-הבמה; ובא אל-מקדשו להתפלל ולא יוכל: 13 זה הדבר, אשר דבר יהוה אל-מואב מאז: 14 ועתה, דבר יהוה לאמר, בשלש שנים כשני שכיר, ונקלה כבוד מואב, בכל ההמון הרב; ושאר מעט מזער לוא כביר: ס