יז משא דמשק; הנה דמשק מוסר מעיר, והיתה מעי מפלה: 2 עזבות ערי ערער; לעדרים תהיינה, ורבצו ואין מחריד: 3 ונשבת מבצר מאפרים, וממלכה מדמשק ושאר ארם; ככבוד בני-ישראל יהיו, נאם יהוה צבאות: ס 4 והיה ביום ההוא, ידל כבוד יעקב; ומשמן בשרו ירזה: 5 והיה, כאסף קציר קמה, וזרעו שבלים יקצור; והיה כמלקט שבלים בעמק רפאים: 6 ונשאר-בו עוללת כנקף זית, שנים שלשה גרגרים בראש אמיר; ארבעה חמשה, בסעפיה פריה, נאם-יהוה אלהי ישראל: ס 7 ביום ההוא, ישעה האדם על-עשהו; ועיניו אל-קדוש ישראל תראינה: 8 ולא ישעה, אל-המזבחות מעשה ידיו; ואשר עשו אצבעתיו לא יראה, והאשרים והחמנים: 9 ביום ההוא יהיו ערי מעזו, כעזובת החרש והאמיר, אשר עזבו, מפני בני ישראל; והיתה שממה: 10 כי שכחת אלהי ישעך, וצור מעזך לא זכרת; על-כן, תטעי נטעי נעמנים, וזמרת זר תזרענו: 11 ביום נטעך תשגשגי, ובבקר זרעך תפריחי; נד קציר ביום נחלה וכאב אנוש: ס 12 הוי, המון עמים רבים, כהמות ימים יהמיון; ושאון לאמים, כשאון מים כבירים ישאון: 13 לאמים, כשאון מים רבים ישאון, וגער בו ונס ממרחק; ורדף, כמץ הרים לפני-רוח, וכגלגל לפני סופה: 14 לעת ערב והנה בלהה, בטרם בקר איננו; זה חלק שוסינו, וגורל לבזזינו: ס