כב משא גיא חזיון; מה-לך אפוא, כי-עלית כלך לגגות: 2 תשאות מלאה, עיר הומיה, קריה עליזה; חלליך לא חללי-חרב, ולא מתי מלחמה: 3 כל-קציניך נדדו-יחד מקשת אסרו; כל-נמצאיך אסרו יחדו, מרחוק ברחו: 4 על-כן אמרתי שעו מני אמרר בבכי; אל-תאיצו לנחמני, על-שד בת-עמי: 5 כי יום מהומה ומבוסה ומבוכה, לאדני יהוה צבאות בגיא חזיון; מקרקר קר ושוע אל-ההר: 6 ועילם נשא אשפה, ברכב אדם פרשים; וקיר ערה מגן: 7 ויהי מבחר-עמקיך מלאו רכב; והפרשים, שת שתו השערה: 8 ויגל את מסך יהודה; ותבט ביום ההוא, אל-נשק בית היער: 9 ואת בקיעי עיר-דוד ראיתם כי-רבו; ותקבצו, את-מי הברכה התחתונה: 10 ואת-בתי ירושלם ספרתם; ותתצו הבתים, לבצר החומה: 11 ומקוה עשיתם, בין החמתים, למי הברכה הישנה; ולא הבטתם אל-עשיה, ויצרה מרחוק לא ראיתם: 12 ויקרא, אדני יהוה צבאות ביום ההוא; לבכי ולמספד, ולקרחה ולחגר שק: 13 והנה ששון ושמחה, הרג בקר ושחט צאן, אכל בשר ושתות יין; אכול ושתו, כי מחר נמות: 14 ונגלה באזני יהוה צבאות; אם-יכפר העון הזה לכם עד-תמתון, אמר אדני יהוה צבאות: פ
15 כה אמר אדני יהוה צבאות; לך-בא אל-הסכן הזה, על-שבנא אשר על-הבית: 16 מה-לך פה ומי לך פה, כי-חצבת לך פה קבר; חצבי מרום קברו, חקקי בסלע משכן לו: 17 הנה יהוה מטלטלך, טלטלה גבר; ועטך עטה: 18 צנוף יצנפך צנפה, כדור אל-ארץ רחבת ידים; שמה תמות, ושמה מרכבות כבודך, קלון בית אדניך: 19 והדפתיך ממצבך; וממעמדך יהרסך: 20 והיה ביום ההוא; וקראתי לעבדי, לאליקים בן-חלקיהו: 21 והלבשתיו כתנתך, ואבנטך אחזקנו, וממשלתך אתן בידו; והיה לאב ליושב ירושלם ולבית יהודה: 22 ונתתי מפתח בית-דוד על-שכמו; ופתח ואין סגר, וסגר ואין פתח: 23 ותקעתיו יתד במקום נאמן; והיה לכסא כבוד לבית אביו: 24 ותלו עליו כל כבוד בית-אביו, הצאצאים והצפעות, כל כלי הקטן; מכלי האגנות, ועד כל-כלי הנבלים: 25 ביום ההוא, נאם יהוה צבאות, תמוש היתד, התקועה במקום נאמן; ונגדעה ונפלה, ונכרת המשא אשר-עליה, כי יהוה דבר: ס