כט הוי אריאל אריאל, קרית חנה דוד; ספו שנה על-שנה חגים ינקפו: 2 והציקותי לאריאל; והיתה תאניה ואניה, והיתה לי כאריאל: 3 וחניתי כדור עליך; וצרתי עליך מצב, והקימתי עליך מצרת: 4 ושפלת מארץ תדברי, ומעפר תשח אמרתך; והיה כאוב מארץ קולך, ומעפר אמרתך תצפצף: 5 והיה כאבק דק המון זריך; וכמץ עבר המון עריצים, והיה לפתע פתאם: 6 מעם יהוה צבאות תפקד, ברעם וברעש וקול גדול; סופה וסערה, ולהב אש אוכלה: 7 והיה, כחלום חזון לילה, המון כל-הגוים, הצבאים על-אריאל; וכל-צביה ומצדתה, והמציקים לה: 8 והיה כאשר יחלם הרעב והנה אוכל, והקיץ וריקה נפשו, וכאשר יחלם הצמא והנה שתה, והקיץ והנה עיף, ונפשו שוקקה; כן יהיה, המון כל-הגוים, הצבאים על-הר ציון: ס 9 התמהמהו ותמהו, השתעשעו ושעו; שכרו ולא-יין, נעו ולא שכר: 10 כי-נסך עליכם יהוה רוח תרדמה, ויעצם את-עיניכם; את-הנביאים ואת-ראשיכם החזים כסה: 11 ותהי לכם חזות הכל, כדברי הספר החתום, אשר-יתנו אתו, אל-יודע הספר (ספר) לאמר קרא נא-זה; ואמר לא אוכל, כי חתום הוא: 12 ונתן הספר, על אשר לא-ידע ספר לאמר קרא נא-זה; ואמר לא ידעתי ספר: ס 13 ויאמר אדני, יען כי נגש העם הזה, בפיו ובשפתיו כבדוני, ולבו רחק ממני; ותהי יראתם אתי, מצות אנשים מלמדה: 14 לכן, הנני יוסף להפליא את-העם-הזה הפלא ופלא; ואבדה חכמת חכמיו, ובינת נבניו תסתתר: ס 15 הוי המעמיקים מיהוה לסתר עצה; והיה במחשך מעשיהם, ויאמרו, מי ראנו ומי יודענו: 16 הפככם, אם-כחמר היצר יחשב; כי-יאמר מעשה לעשהו לא עשני, ויצר אמר ליוצרו לא הבין: 17 הלוא-עוד מעט מזער, ושב לבנון לכרמל; והכרמל ליער יחשב: 18 ושמעו ביום-ההוא החרשים דברי-ספר; ומאפל ומחשך, עיני עורים תראינה: 19 ויספו ענוים ביהוה שמחה; ואביוני אדם, בקדוש ישראל יגילו: 20 כי-אפס עריץ וכלה לץ; ונכרתו כל-שקדי און: 21 מחטיאי אדם בדבר, ולמוכיח בשער יקשון; ויטו בתהו צדיק: ס 22 לכן, כה-אמר יהוה אל-בית יעקב, אשר פדה את-אברהם; לא-עתה יבוש יעקב, ולא עתה פניו יחורו: 23 כי בראתו ילדיו מעשה ידי בקרבו יקדישו שמי; והקדישו את-קדוש יעקב, ואת-אלהי ישראל יעריצו: 24 וידעו תעי-רוח בינה; ורוגנים ילמדו-לקח: