ל הוי בנים סוררים נאם-יהוה, לעשות עצה ולא מני, ולנסך מסכה ולא רוחי; למען ספות חטאת על-חטאת: 2 ההלכים לרדת מצרים, ופי לא שאלו; לעוז במעוז פרעה, ולחסות בצל מצרים: 3 והיה לכם מעוז פרעה לבשת; והחסות בצל-מצרים לכלמה: 4 כי-היו בצען שריו; ומלאכיו חנס יגיעו: 5 כל הבאיש, על-עם לא-יועילו למו; לא לעזר ולא להועיל, כי לבשת וגם-לחרפה: ס 6 משא בהמות נגב; בארץ צרה וצוקה לביא וליש מהם, אפעה ושרף מעופף, ישאו על-כתף עירים חילהם, ועל-דבשת גמלים אוצרתם, על-עם לא יועילו: 7 ומצרים הבל וריק יעזרו; לכן קראתי לזאת, רהב הם שבת: 8 עתה, בוא כתבה על-לוח אתם ועל-ספר חקה; ותהי ליום אחרון, לעד עד-עולם: 9 כי עם מרי הוא, בנים כחשים; בנים לא-אבו שמוע תורת יהוה: 10 אשר אמרו לראים לא תראו, ולחזים, לא תחזו-לנו נכחות; דברו-לנו חלקות, חזו מהתלות: 11 סורו מני-דרך, הטו מני-ארח; השביתו מפנינו את-קדוש ישראל: ס 12 לכן, כה אמר קדוש ישראל, יען מאסכם בדבר הזה; ותבטחו בעשק ונלוז, ותשענו עליו: 13 לכן, יהיה לכם העון הזה, כפרץ נפל, נבעה בחומה נשגבה; אשר-פתאם לפתע יבוא שברה: 14 ושברה כשבר נבל יוצרים כתות לא יחמל; ולא-ימצא במכתתו חרש, לחתות אש מיקוד, ולחשף מים מגבא: פ
15 כי כה-אמר אדני יהוה קדוש ישראל, בשובה ונחת תושעון, בהשקט ובבטחה, תהיה גבורתכם; ולא אביתם: 16 ותאמרו לא-כי על-סוס ננוס על-כן תנוסון; ועל-קל נרכב, על-כן יקלו רדפיכם: 17 אלף אחד, מפני גערת אחד, מפני גערת חמשה תנסו; עד אם-נותרתם, כתרן על-ראש ההר, וכנס על-הגבעה: 18 ולכן יחכה יהוה לחננכם, ולכן ירום לרחמכם; כי-אלהי משפט יהוה, אשרי כל-חוכי לו: ס 19 כי-עם בציון ישב בירושלם; בכו לא-תבכה, חנון יחנך לקול זעקך, כשמעתו ענך: 20 ונתן לכם אדני לחם צר ומים לחץ; ולא-יכנף עוד מוריך, והיו עיניך ראות את-מוריך: 21 ואזניך תשמענה דבר, מאחריך לאמר; זה הדרך לכו בו, כי תאמינו וכי תשמאילו: 22 וטמאתם, את-צפוי פסילי כספך, ואת-אפדת מסכת זהבך; תזרם כמו דוה, צא תאמר לו: 23 ונתן מטר זרעך אשר-תזרע את-האדמה, ולחם תבואת האדמה, והיה דשן ושמן; ירעה מקניך ביום ההוא כר נרחב: 24 והאלפים והעירים, עבדי האדמה, בליל חמיץ יאכלו; אשר-זרה ברחת ובמזרה: 25 והיה על-כל-הר גבה, ועל כל-גבעה נשאה, פלגים יבלי-מים; ביום הרג רב, בנפל מגדלים: 26 והיה אור-הלבנה כאור החמה, ואור החמה יהיה שבעתים, כאור שבעת הימים; ביום, חבש יהוה את-שבר עמו, ומחץ מכתו ירפא: ס 27 הנה שם-יהוה בא ממרחק, בער אפו, וכבד משאה; שפתיו מלאו זעם, ולשונו כאש אכלת: 28 ורוחו כנחל שוטף עד-צואר יחצה, להנפה גוים בנפת שוא; ורסן מתעה, על לחיי עמים: 29 השיר יהיה לכם, כליל התקדש-חג; ושמחת לבב, כהולך בחליל, לבוא בהר-יהוה אל-צור ישראל: 30 והשמיע יהוה את-הוד קולו, ונחת זרועו יראה, בזעף אף, ולהב אש אוכלה; נפץ וזרם ואבן ברד: 31 כי-מקול יהוה יחת אשור; בשבט יכה: 32 והיה, כל מעבר מטה מוסדה, אשר יניח יהוה עליו, בתפים ובכנרות; ובמלחמות תנופה נלחם-בה (בם): 33 כי-ערוך מאתמול תפתה, גם-הוא (היא) למלך הוכן העמיק הרחב; מדרתה, אש ועצים הרבה, נשמת יהוה כנחל גפרית, בערה בה: ס