פרק קודם, ישעיהו, תנ"ך

הפרק הזה מנוקד

ישעיהו פרק לד

לד קרבו גוים לשמע, ולאמים הקשיבו; תשמע הארץ ומלאה, תבל וכל-צאצאיה: 2 כי קצף ליהוה על-כל-הגוים, וחמה על-כל-צבאם; החרימם נתנם לטבח: 3 וחלליהם ישלכו, ופגריהם יעלה באשם; ונמסו הרים מדמם: 4 ונמקו כל-צבא השמים, ונגלו כספר השמים; וכל-צבאם יבול, כנבל עלה מגפן, וכנבלת מתאנה: 5 כי-רותה בשמים חרבי; הנה על-אדום תרד, ועל-עם חרמי למשפט: 6 חרב ליהוה מלאה דם הדשנה מחלב, מדם כרים ועתודים, מחלב כליות אילים; כי זבח ליהוה בבצרה, וטבח גדול בארץ אדום: 7 וירדו ראמים עמם, ופרים עם-אבירים; ורותה ארצם מדם, ועפרם מחלב ידשן: 8 כי יום נקם ליהוה; שנת שלומים לריב ציון: 9 ונהפכו נחליה לזפת, ועפרה לגפרית; והיתה ארצה, לזפת בערה: 10 לילה ויומם לא תכבה, לעולם יעלה עשנה; מדור לדור תחרב, לנצח נצחים, אין עבר בה: 11 וירשוה קאת וקפוד, וינשוף וערב ישכנו-בה; ונטה עליה קו-תהו ואבני-בהו: 12 חריה ואין-שם מלוכה יקראו; וכל-שריה יהיו אפס: 13 ועלתה ארמנתיה סירים, קמוש וחוח במבצריה; והיתה נוה תנים, חציר לבנות יענה: 14 ופגשו ציים את-איים, ושעיר על-רעהו יקרא; אך-שם הרגיעה לילית, ומצאה לה מנוח: 15 שמה קננה קפוז ותמלט, ובקעה ודגרה בצלה; אך-שם נקבצו דיות אשה רעותה: 16 דרשו מעל-ספר יהוה וקראו, אחת מהנה לא נעדרה, אשה רעותה לא פקדו; כי-פי הוא צוה, ורוחו הוא קבצן: 17 והוא-הפיל להן גורל, וידו חלקתה להם בקו; עד-עולם יירשוה, לדור ודור ישכנו-בה:    ס   

פרק הבא, ישעיהו, תנ"ך