לז ויהי, כשמע המלך חזקיהו, ויקרע את-בגדיו; ויתכס בשק, ויבא בית יהוה: 2 וישלח את-אליקים אשר-על-הבית ואת שבנא הסופר, ואת זקני הכהנים, מתכסים בשקים; אל-ישעיהו בן-אמוץ הנביא: 3 ויאמרו אליו, כה אמר חזקיהו, יום-צרה ותוכחה ונאצה היום הזה; כי באו בנים עד-משבר, וכח אין ללדה: 4 אולי ישמע יהוה אלהיך את דברי רב-שקה, אשר שלחו מלך-אשור אדניו לחרף אלהים חי, והוכיח בדברים, אשר שמע יהוה אלהיך; ונשאת תפלה, בעד השארית הנמצאה: 5 ויבאו, עבדי המלך חזקיהו אל-ישעיהו: 6 ויאמר אליהם ישעיהו, כה תאמרון אל-אדניכם; כה אמר יהוה, אל-תירא מפני הדברים אשר שמעת, אשר גדפו נערי מלך-אשור אותי: 7 הנני נותן בו רוח, ושמע שמועה ושב אל-ארצו; והפלתיו בחרב בארצו: 8 וישב רב-שקה, וימצא את-מלך אשור, נלחם על-לבנה; כי שמע, כי נסע מלכיש: 9 וישמע, על-תרהקה מלך-כוש לאמר, יצא להלחם אתך; וישמע וישלח מלאכים, אל-חזקיהו לאמר: 10 כה תאמרון, אל-חזקיהו מלך-יהודה לאמר, אל-ישאך אלהיך, אשר אתה בוטח בו לאמר; לא תנתן ירושלם, ביד מלך אשור: 11 הנה אתה שמעת, אשר עשו מלכי אשור לכל-הארצות להחרימם; ואתה תנצל: 12 ההצילו אותם אלהי הגוים אשר השחיתו אבותי, את-גוזן ואת-חרן; ורצף ובני-עדן אשר בתלשר: 13 איה מלך-חמת ומלך ארפד, ומלך לעיר ספרוים; הנע ועוה: 14 ויקח חזקיהו את-הספרים מיד המלאכים ויקראהו; ויעל בית יהוה, ויפרשהו חזקיהו לפני יהוה: 15 ויתפלל חזקיהו, אל-יהוה לאמר: 16 יהוה צבאות אלהי ישראל ישב הכרבים, אתה-הוא האלהים לבדך, לכל ממלכות הארץ; אתה עשית, את-השמים ואת-הארץ: 17 הטה יהוה אזנך ושמע, פקח יהוה עינך וראה; ושמע, את כל-דברי סנחריב, אשר שלח, לחרף אלהים חי: 18 אמנם יהוה; החריבו מלכי אשור את-כל-הארצות ואת-ארצם: 19 ונתן את-אלהיהם באש; כי לא אלהים המה, כי אם-מעשה ידי-אדם עץ ואבן ויאבדום: 20 ועתה יהוה אלהינו, הושיענו מידו; וידעו כל-ממלכות הארץ, כי-אתה יהוה לבדך: 21 וישלח ישעיהו בן-אמוץ, אל-חזקיהו לאמר; כה-אמר יהוה אלהי ישראל, אשר התפללת אלי, אל-סנחריב מלך אשור: 22 זה הדבר, אשר-דבר יהוה עליו; בזה לך לעגה לך, בתולת בת-ציון, אחריך ראש הניעה, בת ירושלם: 23 את-מי חרפת וגדפת, ועל-מי הרימותה קול; ותשא מרום עיניך אל-קדוש ישראל: 24 ביד עבדיך חרפת אדני, ותאמר, ברב רכבי אני עליתי מרום הרים ירכתי לבנון; ואכרת קומת ארזיו מבחר ברשיו, ואבוא מרום קצו, יער כרמלו: 25 אני קרתי ושתיתי מים; ואחרב בכף-פעמי, כל יארי מצור: 26 הלוא-שמעת למרחוק אותה עשיתי, מימי קדם ויצרתיה; עתה הבאתיה, ותהי, להשאות גלים נצים ערים בצרות: 27 וישביהן קצרי-יד, חתו ובשו; היו עשב שדה וירק דשא, חציר גגות, ושדמה לפני קמה: 28 ושבתך וצאתך ובואך ידעתי; ואת התרגזך אלי: 29 יען התרגזך אלי, ושאננך עלה באזני; ושמתי חחי באפך, ומתגי בשפתיך, והשיבתיך, בדרך אשר-באת בה: 30 וזה-לך האות, אכול השנה ספיח, ובשנה השנית שחיס; ובשנה השלישית, זרעו וקצרו ונטעו כרמים ואכול (ואכלו) פרים: 31 ויספה פליטת בית-יהודה הנשארה שרש למטה; ועשה פרי למעלה: 32 כי מירושלם תצא שארית, ופליטה מהר ציון; קנאת יהוה צבאות תעשה-זאת: ס 33 לכן, כה-אמר יהוה אל-מלך אשור, לא יבוא אל-העיר הזאת, ולא-יורה שם חץ; ולא-יקדמנה מגן, ולא-ישפך עליה סללה: 34 בדרך אשר-בא בה ישוב; ואל-העיר הזאת לא יבוא נאם-יהוה: 35 וגנותי על-העיר הזאת להושיעה; למעני, ולמען דוד עבדי: ס 36 ויצא מלאך יהוה, ויכה במחנה אשור, מאה ושמנים וחמשה אלף; וישכימו בבקר, והנה כלם פגרים מתים: 37 ויסע וילך, וישב סנחריב מלך-אשור; וישב בנינוה: 38 ויהי הוא משתחוה בית נסרך אלהיו, ואדרמלך ושראצר בניו הכהו בחרב, והמה נמלטו ארץ אררט; וימלך אסר-חדן בנו תחתיו: ס