מז רדי ושבי על-עפר, בתולת בת-בבל, שבי-לארץ אין-כסא בת-כשדים; כי לא תוסיפי יקראו-לך, רכה וענגה: 2 קחי רחים וטחני קמח; גלי צמתך חשפי-שבל גלי-שוק עברי נהרות: 3 תגל ערותך, גם תראה חרפתך; נקם אקח, ולא אפגע אדם: ס 4 גאלנו יהוה צבאות שמו; קדוש ישראל: 5 שבי דומם ובאי בחשך בת-כשדים; כי לא תוסיפי יקראו-לך, גברת ממלכות: 6 קצפתי על-עמי, חללתי נחלתי, ואתנם בידך; לא-שמת להם רחמים, על-זקן הכבדת עלך מאד: 7 ותאמרי, לעולם אהיה גברת; עד לא-שמת אלה על-לבך, לא זכרת אחריתה: ס 8 ועתה שמעי-זאת עדינה היושבת לבטח, האמרה בלבבה, אני ואפסי עוד; לא אשב אלמנה, ולא אדע שכול: 9 ותבאנה לך שתי-אלה רגע ביום אחד שכול ואלמן; כתמם באו עליך, ברב כשפיך, בעצמת חבריך מאד: 10 ותבטחי ברעתך, אמרת אין ראני, חכמתך ודעתך היא שובבתך; ותאמרי בלבך, אני ואפסי עוד: 11 ובא עליך רעה, לא תדעי שחרה, ותפל עליך הוה, לא תוכלי כפרה; ותבא עליך פתאם שואה לא תדעי: 12 עמדי-נא בחבריך וברב כשפיך, באשר יגעת מנעוריך; אולי תוכלי הועיל אולי תערוצי: 13 נלאית ברב עצתיך; יעמדו-נא ויושיעך הברו (הברי) שמים, החזים בכוכבים, מודיעם לחדשים, מאשר יבאו עליך: 14 הנה היו כקש אש שרפתם, לא-יצילו את-נפשם מיד להבה; אין-גחלת לחמם, אור לשבת נגדו: 15 כן היו-לך אשר יגעת; סחריך מנעוריך, איש לעברו תעו, אין מושיעך: ס