נו כה אמר יהוה, שמרו משפט ועשו צדקה; כי-קרובה ישועתי לבוא, וצדקתי להגלות: 2 אשרי אנוש יעשה-זאת, ובן-אדם יחזיק בה; שמר שבת מחללו, ושמר ידו מעשות כל-רע: ס 3 ואל-יאמר בן-הנכר, הנלוה אל-יהוה לאמר, הבדל יבדילני יהוה מעל עמו; ואל-יאמר הסריס, הן אני עץ יבש: ס 4 כי-כה אמר יהוה, לסריסים אשר ישמרו את-שבתותי, ובחרו באשר חפצתי; ומחזיקים בבריתי: 5 ונתתי להם בביתי ובחומתי יד ושם, טוב מבנים ומבנות; שם עולם אתן-לו, אשר לא יכרת: ס 6 ובני הנכר, הנלוים על-יהוה לשרתו, ולאהבה את-שם יהוה, להיות לו לעבדים; כל-שמר שבת מחללו, ומחזיקים בבריתי: 7 והביאותים אל-הר קדשי, ושמחתים בבית תפלתי, עולתיהם וזבחיהם לרצון על-מזבחי; כי ביתי, בית-תפלה יקרא לכל-העמים: 8 נאם אדני יהוה, מקבץ נדחי ישראל; עוד אקבץ עליו לנקבציו: 9 כל חיתו שדי; אתיו לאכל כל-חיתו ביער: ס 10 צפו (צפיו) עורים כלם לא ידעו, כלם כלבים אלמים, לא יוכלו לנבח; הזים שכבים, אהבי לנום: 11 והכלבים עזי-נפש, לא ידעו שבעה, והמה רעים, לא ידעו הבין; כלם לדרכם פנו, איש לבצעו מקצהו: 12 אתיו אקחה-יין ונסבאה שכר; והיה כזה יום מחר, גדול יתר מאד: