סב למען ציון לא אחשה, ולמען ירושלם לא אשקוט; עד-יצא כנגה צדקה, וישועתה כלפיד יבער: 2 וראו גוים צדקך, וכל-מלכים כבודך; וקרא לך שם חדש, אשר פי יהוה יקבנו: 3 והיית עטרת תפארת ביד-יהוה; וצנוף (וצניף) מלוכה בכף-אלהיך: 4 לא-יאמר לך עוד עזובה, ולארצך לא-יאמר עוד שממה, כי לך, יקרא חפצי-בה, ולארצך בעולה; כי-חפץ יהוה בך, וארצך תבעל: 5 כי-יבעל בחור בתולה, יבעלוך בניך; ומשוש חתן על-כלה, ישיש עליך אלהיך: 6 על-חומתיך ירושלם, הפקדתי שמרים, כל-היום וכל-הלילה תמיד לא יחשו; המזכרים את-יהוה, אל-דמי לכם: 7 ואל-תתנו דמי לו; עד-יכונן ועד-ישים את-ירושלם תהלה בארץ: 8 נשבע יהוה בימינו ובזרוע עזו; אם-אתן את-דגנך עוד מאכל לאיביך, ואם-ישתו בני-נכר תירושך, אשר יגעת בו: 9 כי מאספיו יאכלהו, והללו את-יהוה; ומקבציו ישתהו בחצרות קדשי: ס 10 עברו עברו בשערים, פנו דרך העם; סלו סלו המסלה סקלו מאבן, הרימו נס על-העמים: 11 הנה יהוה, השמיע אל-קצה הארץ, אמרו לבת-ציון, הנה ישעך בא; הנה שכרו אתו, ופעלתו לפניו: 12 וקראו להם עם-הקדש גאולי יהוה; ולך יקרא דרושה, עיר לא נעזבה: ס