ח ויאמר יהוה אלי, קח-לך גליון גדול; וכתב עליו בחרט אנוש, למהר שלל חש בז: 2 ואעידה לי, עדים נאמנים; את אוריה הכהן, ואת-זכריהו בן יברכיהו: 3 ואקרב אל-הנביאה, ותהר ותלד בן; ויאמר יהוה אלי, קרא שמו, מהר שלל חש בז: 4 כי, בטרם ידע הנער, קרא אבי ואמי; ישא את-חיל דמשק, ואת שלל שמרון, לפני מלך אשור: ס 5 ויסף יהוה, דבר אלי עוד לאמר: 6 יען, כי מאס העם הזה, את מי השלח, ההלכים לאט; ומשוש את-רצין ובן-רמליהו: 7 ולכן הנה אדני מעלה עליהם את-מי הנהר, העצומים והרבים, את-מלך אשור ואת-כל-כבודו; ועלה על-כל-אפיקיו, והלך על-כל-גדותיו: 8 וחלף ביהודה שטף ועבר, עד-צואר יגיע; והיה מטות כנפיו, מלא רחב-ארצך עמנו אל: ס 9 רעו עמים וחתו, והאזינו, כל מרחקי-ארץ; התאזרו וחתו, התאזרו וחתו: 10 עצו עצה ותפר; דברו דבר ולא יקום, כי עמנו אל: ס 11 כי כה אמר יהוה אלי כחזקת היד; ויסרני מלכת בדרך העם-הזה לאמר: 12 לא-תאמרון קשר, לכל אשר-יאמר העם הזה קשר; ואת-מוראו לא-תיראו ולא תעריצו: 13 את-יהוה צבאות אתו תקדישו; והוא מוראכם והוא מערצכם: 14 והיה למקדש; ולאבן נגף ולצור מכשול לשני בתי ישראל לפח ולמוקש, ליושב ירושלם: 15 וכשלו בם רבים; ונפלו ונשברו, ונוקשו ונלכדו: ס 16 צור תעודה; חתום תורה בלמדי: 17 וחכיתי ליהוה, המסתיר פניו מבית יעקב; וקויתי-לו: 18 הנה אנכי, והילדים אשר נתן-לי יהוה, לאתות ולמופתים בישראל; מעם יהוה צבאות, השכן בהר ציון: ס 19 וכי-יאמרו אליכם, דרשו אל-האבות ואל-הידענים, המצפצפים והמהגים; הלוא-עם אל-אלהיו ידרש, בעד החיים אל-המתים: 20 לתורה ולתעודה; אם-לא יאמרו כדבר הזה, אשר אין-לו שחר: 21 ועבר בה נקשה ורעב; והיה כי-ירעב והתקצף, וקלל במלכו ובאלהיו ופנה למעלה: 22 ואל-ארץ יביט; והנה צרה וחשכה מעוף צוקה, ואפלה מנדח: 23 כי לא מועף לאשר מוצק לה, כעת הראשון, הקל ארצה זבלון וארצה נפתלי, והאחרון הכביד; דרך הים עבר הירדן, גליל הגוים: