ט העם ההלכים בחשך, ראו אור גדול; ישבי בארץ צלמות, אור נגה עליהם: 2 הרבית הגוי, לא (לו) הגדלת השמחה; שמחו לפניך כשמחת בקציר, כאשר יגילו בחלקם שלל: 3 כי את-על סבלו, ואת מטה שכמו, שבט הנגש בו; החתת כיום מדין: 4 כי כל-סאון סאן ברעש, ושמלה מגוללה בדמים; והיתה לשרפה מאכלת אש: 5 כי-ילד ילד-לנו, בן נתן-לנו, ותהי המשרה על-שכמו; ויקרא שמו פלא יועץ אל גבור, אביעד שר-שלום: 6 למרבה (למרבה) המשרה ולשלום אין-קץ, על-כסא דוד ועל-ממלכתו, להכין אתה ולסעדה, במשפט ובצדקה; מעתה ועד-עולם, קנאת יהוה צבאות תעשה-זאת: ס 7 דבר שלח אדני ביעקב; ונפל בישראל: 8 וידעו העם כלו, אפרים ויושב שמרון; בגאוה ובגדל לבב לאמר: 9 לבנים נפלו וגזית נבנה; שקמים גדעו, וארזים נחליף: 10 וישגב יהוה את-צרי רצין עליו; ואת-איביו יסכסך: 11 ארם מקדם, ופלשתים מאחור, ויאכלו את-ישראל בכל-פה; בכל-זאת לא-שב אפו, ועוד ידו נטויה: 12 והעם לא-שב עד-המכהו; ואת-יהוה צבאות לא דרשו: ס 13 ויכרת יהוה מישראל, ראש וזנב כפה ואגמון יום אחד: 14 זקן ונשוא-פנים הוא הראש; ונביא מורה-שקר הוא הזנב: 15 ויהיו מאשרי העם-הזה מתעים; ומאשריו מבלעים: 16 על-כן על-בחוריו לא-ישמח אדני, ואת-יתמיו ואת-אלמנתיו לא ירחם, כי כלו חנף ומרע, וכל-פה דבר נבלה; בכל-זאת לא-שב אפו, ועוד ידו נטויה: 17 כי-בערה כאש רשעה, שמיר ושית תאכל; ותצת בסבכי היער, ויתאבכו גאות עשן: 18 בעברת יהוה צבאות נעתם ארץ; ויהי העם כמאכלת אש, איש אל-אחיו לא יחמלו: 19 ויגזר על-ימין ורעב, ויאכל על-שמאול ולא שבעו; איש בשר-זרעו יאכלו: 20 מנשה את-אפרים, ואפרים את-מנשה, יחדו המה על-יהודה; בכל-זאת לא-שב אפו, ועוד ידו נטויה: ס