יב צדיק אתה יהוה, כי אריב אליך; אך משפטים אדבר אותך, מדוע, דרך רשעים צלחה, שלו כל-בגדי בגד: 2 נטעתם גם-שרשו, ילכו גם-עשו פרי; קרוב אתה בפיהם, ורחוק מכליותיהם: 3 ואתה יהוה ידעתני, תראני ובחנת לבי אתך; התקם כצאן לטבחה, והקדשם ליום הרגה: ס 4 עד-מתי תאבל הארץ, ועשב כל-השדה ייבש; מרעת ישבי-בה, ספתה בהמות ועוף, כי אמרו, לא יראה את-אחריתנו: 5 כי את-רגלים רצתה וילאוך, ואיך תתחרה את-הסוסים; ובארץ שלום אתה בוטח, ואיך תעשה בגאון הירדן: 6 כי גם-אחיך ובית-אביך, גם-המה בגדו בך, גם-המה קראו אחריך מלא; אל-תאמן בם, כי-ידברו אליך טובות: ס 7 עזבתי את-ביתי, נטשתי את-נחלתי; נתתי את-ידדות נפשי בכף איביה: 8 היתה-לי נחלתי כאריה ביער; נתנה עלי בקולה על-כן שנאתיה: 9 העיט צבוע נחלתי לי, העיט סביב עליה; לכו, אספו כל-חית השדה התיו לאכלה: 10 רעים רבים שחתו כרמי, בססו את-חלקתי; נתנו את-חלקת חמדתי למדבר שממה: 11 שמה לשממה, אבלה עלי שממה; נשמה כל-הארץ, כי אין איש שם על-לב: 12 על-כל-שפים במדבר, באו שדדים, כי חרב ליהוה אכלה, מקצה-ארץ ועד-קצה הארץ; אין שלום לכל-בשר: ס 13 זרעו חטים וקצים קצרו, נחלו לא יועלו; ובשו מתבואתיכם, מחרון אף-יהוה: ס 14 כה אמר יהוה, על-כל-שכני הרעים, הנגעים בנחלה, אשר-הנחלתי את-עמי את-ישראל; הנני נתשם מעל אדמתם, ואת-בית יהודה אתוש מתוכם: 15 והיה, אחרי נתשי אותם, אשוב ורחמתים; והשבתים איש לנחלתו ואיש לארצו: 16 והיה אם-למד ילמדו את-דרכי עמי להשבע בשמי חי-יהוה, כאשר למדו את-עמי, להשבע בבעל; ונבנו בתוך עמי: 17 ואם לא ישמעו; ונתשתי את-הגוי ההוא נתוש ואבד נאם-יהוה: ס