יד אשר היה דבר-יהוה אל-ירמיהו, על-דברי הבצרות: 2 אבלה יהודה, ושעריה אמללו קדרו לארץ; וצוחת ירושלם עלתה: 3 ואדריהם, שלחו צעוריהם (צעיריהם) למים; באו על-גבים לא-מצאו מים, שבו כליהם ריקם, בשו והכלמו וחפו ראשם: 4 בעבור האדמה חתה, כי לא-היה גשם בארץ; בשו אכרים חפו ראשם: 5 כי גם-אילת בשדה, ילדה ועזוב; כי לא-היה דשא: 6 ופראים עמדו על-שפים, שאפו רוח כתנים; כלו עיניהם כי-אין עשב: 7 אם-עונינו ענו בנו, יהוה עשה למען שמך; כי-רבו משובתינו לך חטאנו: 8 מקוה ישראל, מושיעו בעת צרה; למה תהיה כגר בארץ, וכארח נטה ללון: 9 למה תהיה כאיש נדהם, כגבור לא-יוכל להושיע; ואתה בקרבנו יהוה, ושמך עלינו נקרא אל-תנחנו: ס 10 כה-אמר יהוה לעם הזה, כן אהבו לנוע, רגליהם לא חשכו; ויהוה לא רצם, עתה יזכר עונם, ויפקד חטאתם: ס 11 ויאמר יהוה אלי; אל-תתפלל בעד-העם הזה לטובה: 12 כי יצמו, אינני שמע אל-רנתם, וכי יעלו עלה ומנחה אינני רצם; כי, בחרב וברעב ובדבר, אנכי מכלה אותם: ס 13 ואמר אהה אדני יהוה, הנה הנבאים אמרים להם לא-תראו חרב, ורעב לא-יהיה לכם; כי-שלום אמת אתן לכם, במקום הזה: ס 14 ויאמר יהוה אלי, שקר הנבאים נבאים בשמי, לא שלחתים ולא צויתים, ולא דברתי אליהם; חזון שקר וקסם ואלול (ואליל) ותרמות (ותרמית) לבם, המה מתנבאים לכם: ס 15 לכן כה-אמר יהוה, על-הנבאים הנבאים בשמי ואני לא-שלחתים, והמה אמרים, חרב ורעב, לא יהיה בארץ הזאת; בחרב וברעב יתמו, הנבאים ההמה: 16 והעם אשר-המה נבאים להם יהיו משלכים בחצות ירושלם מפני הרעב והחרב, ואין מקבר להמה, המה נשיהם, ובניהם ובנתיהם; ושפכתי עליהם את-רעתם: 17 ואמרת אליהם את-הדבר הזה, תרדנה עיני דמעה לילה ויומם ואל-תדמינה; כי שבר גדול נשברה, בתולת בת-עמי, מכה נחלה מאד: 18 אם-יצאתי השדה, והנה חללי-חרב, ואם באתי העיר, והנה תחלואי רעב; כי-גם-נביא גם-כהן סחרו אל-ארץ ולא ידעו: ס 19 המאס מאסת את-יהודה, אם-בציון געלה נפשך, מדוע הכיתנו, ואין לנו מרפא; קוה לשלום ואין טוב, ולעת מרפא והנה בעתה: 20 ידענו יהוה רשענו עון אבותינו; כי חטאנו לך: 21 אל-תנאץ למען שמך, אל-תנבל כסא כבודך; זכר אל-תפר בריתך אתנו: 22 היש בהבלי הגוים מגשמים, ואם-השמים יתנו רבבים; הלא אתה-הוא יהוה אלהינו ונקוה-לך, כי-אתה עשית את-כל-אלה: פ