טו ויאמר יהוה אלי, אם-יעמד משה ושמואל לפני, אין נפשי אל-העם הזה; שלח מעל-פני ויצאו: 2 והיה כי-יאמרו אליך אנה נצא; ואמרת אליהם כה-אמר יהוה, אשר למות למות ואשר לחרב לחרב, ואשר לרעב לרעב, ואשר לשבי לשבי: 3 ופקדתי עליהם ארבע משפחות נאם-יהוה, את-החרב להרג, ואת-הכלבים לסחב; ואת-עוף השמים ואת-בהמת הארץ לאכל ולהשחית: 4 ונתתים לזועה (לזעוה), לכל ממלכות הארץ; בגלל מנשה בן-יחזקיהו מלך יהודה, על אשר-עשה בירושלם: 5 כי מי-יחמל עליך ירושלם, ומי ינוד לך; ומי יסור, לשאל לשלם לך: 6 את נטשת אתי נאם-יהוה אחור תלכי; ואט את-ידי עליך ואשחיתך, נלאיתי הנחם: 7 ואזרם במזרה בשערי הארץ; שכלתי אבדתי את-עמי, מדרכיהם לוא-שבו: 8 עצמו-לי אלמנתו מחול ימים, הבאתי להם על-אם בחור שדד בצהרים; הפלתי עליה פתאם, עיר ובהלות: 9 אמללה ילדת השבעה, נפחה נפשה באה (בא) שמשה בעד יומם בושה וחפרה; ושאריתם, לחרב אתן לפני איביהם נאם-יהוה: ס 10 אוי-לי אמי, כי ילדתני, איש ריב ואיש מדון לכל-הארץ; לא-נשיתי ולא-נשו-בי כלה מקללוני: ס 11 אמר יהוה, אם-לא שרותך (שריתיך) לטוב; אם-לוא הפגעתי בך, בעת-רעה ובעת צרה את-האיב: 12 הירע ברזל ברזל מצפון ונחשת: 13 חילך ואוצרותיך לבז אתן לא במחיר; ובכל-חטאותיך ובכל-גבוליך: 14 והעברתי את-איביך, בארץ לא ידעת; כי-אש קדחה באפי עליכם תוקד: ס 15 אתה ידעת יהוה, זכרני ופקדני והנקם לי מרדפי, אל-לארך אפך תקחני; דע שאתי עליך חרפה: 16 נמצאו דבריך ואכלם, ויהי דבריך (דברך) לי, לששון ולשמחת לבבי; כי-נקרא שמך עלי, יהוה אלהי צבאות: ס 17 לא-ישבתי בסוד-משחקים ואעלז; מפני ידך בדד ישבתי, כי-זעם מלאתני: ס 18 למה היה כאבי נצח, ומכתי אנושה; מאנה הרפא, היו תהיה לי כמו אכזב, מים לא נאמנו: ס 19 לכן כה-אמר יהוה, אם-תשוב ואשיבך לפני תעמד, ואם-תוציא יקר מזולל כפי תהיה; ישבו המה אליך, ואתה לא-תשוב אליהם: 20 ונתתיך לעם הזה, לחומת נחשת בצורה, ונלחמו אליך ולא-יוכלו לך; כי-אתך אני להושיעך ולהצילך נאם-יהוה: 21 והצלתיך מיד רעים; ופדתיך מכף ערצים: פ